אווה מרגליות

אווה מרגליות

י"ח ניסן תרע"ג - י"א אדר ב' תשס"ה
22/03/2005 - 25/04/1913

דברים לזכר אמנו אוה (פוזנר) מרגליות

 

אמא,

 

נסגר מעגל חייך של תשעים ושתים השנים היפות שלך.

 

עד לרגע האחרון של חייך לא חדלת לשמש דוגמה בכל מעשייך ובאורח חייך. 

מהחיים המשותפים שלך עם אבא, שהיה בהם כל כך הרבה כבוד ושיתוף, למדנו ממך על זוגיות. למדנו ממך על עבודה. כל חייך עבדת כי ראית בעבודה ערך חשוב ובסיס לחיים שלמים, עד כדי כך שעוד לפני שבוע הלכת לעבוד, והיית אפילו קצת מודאגת שמא לא תגיעי לעבודה בזמן. לא החסרת כמעט אף יום עבודה במשך שבעים שנה. למדנו ממך על עוד המון דברים חשובים כמו מצפון, וכמו כנות, וכמו יושר והגינות.

 

חיית חיים שלמים והיית אישה גאה ושמחה בחלקך. ניהלת את חייך כפי שרצית,

תמיד מתוך בחירה חופשית ומתוך המון רגישות וכבוד לכל מי שהיה בסביבתך.

בצעירותך החלטת לעזוב הכל, את הבית ואת ההורים ואת האחים ואת החברים, ואת הסביבה שבה גדלת, ולעלות לארץ.

 

למרות שראית את מצעדי החיילים הנאצים ליד ביתך בברלין, חיכית בסבלנות עד ליום הולדתך העשרים ואחד,  הגיל שהיה נחשב לגיל העצמאות, ובו ביום עשית מעשה. עלית לארץ, לבדך, במטרה נחושה ליצור פה חברה חדשה, עם חדש, אדם חדש, כשאת נפשך ממלאים אופטימיות עצומה ותקווה גדולה ובטחון בדרך הקשה שבחרת לך.

היית שותפה פעילה בהקמת הקיבוץ, ולקחת על עצמך תפקידים שונים ברצון ובמסירות. עכשיו את יכולה לנוח אמא. חייך הם סיפור על מאמץ בלתי פוסק לקיים את הערכים שהאמנת בהם. רק לפני חודשיים עברת ניתוח ועשית את הכמעט בלתי אפשרי, שיקמת את עצמך תוך שלושה ימים ועשית כל מה שיכולת כדי להמשיך ללכת ולשמור על עצמאותך ועל כבודך.

 

חייך הם סיפור על עצמאות. כל ימינו אנחנו מנסים לממש את הדברים הנהדרים שלמדנו ממך. 

 

כל חיינו נהיה גאים להיות ילדייך.

 

מירב ומיכאל.