אילזה פלס

אילזה פלס

ט"ו כסלו תרע"ד - י"א אייר תשס"ג
13/05/2003 - 14/12/1913

אילזה  (גוטמן) פלס


אילזה נולדה בעיר אילמנאוו בגרמניה כבת בכורה להוריה. בהיותה בת 13 נפטר אביה, ואמה האלמנה פרנסה בקושי את ארבעת ילדיה. על אף הקשיים הכלכליים אילזה סיימה בהצלחה את בית הספר התיכון היהודי לבנות בקלן.

בעת לימודיה בתיכון הצטרפה אילזה לתנועת "השומר הצעיר". בתנועה הייתה אילזה מדריכה נערצת בעלת כריזמה וקסם אישי והצטיינה בארגון חגיגות וחגים. בתנועה הכירה את שמעון פילץ (לימים פלס). שמעון ואילזה היו לזוג ומאוחר יותר נישאו. אף על פי שהיה להם אישור לעלות לישראל כבר בשנת 1934 הם נשארו בברלין במשך שלוש שנים נוספות על פי בקשת התנועה. בשנים אלה בהן הדריכו בני נוער, הכשירו אותם לעלייה, ושלחו לארץ צעירים רבים להצילם מאימי הנאצים. בשנת 1937 עלו אילזה ושמעון ארצה.

בשנת 1939 באחד במאי היו אילזה ושמעון בין מייסדי קיבוץ דליה, מאחרוני הקיבוצים שהוקמו במסגרת יישובי "חומה ומגדל". 

בשנת 1944 כשמאירופה התחילו להגיע ידיעות איומות על שואת יהודי אירופה, קיבוץ דליה הצעיר נתקל בקשיים כלכליים, ישבו אילזה ושמעון וחשבו איך לשפר את מצב הרוח של החברים והחברות בקיבוץ ואת המצב הכלכלי של הקיבוץ. הם הגו את הרעיון של כינוס מחולות הראשון בדליה. לכבוד יום הולדת 5 של הקיבוץ ובסימן חג השבועות, אילזה ארגנה, יזמה והפיקה את כינוס המחולות הראשון. אילזה גייסה לעזרתה את גורית קדמן שהייתה מורתה בסמינר הקיבוצים.
כינוס המחולות בדליה הפך לאירוע חשוב ומפורסם במדינה והתקיים בדליה במשך יותר מעשרים שנה.
אילזה כתבה לכינוס המחולות הראשון מסכת על מגילת רות. במסגרת המסכת כתבה אילזה שיר מקורי "בוא דודי", שיר שהלחין טוטו (יצחק דרור). השיר התפרסם בארץ והפך לריקוד-עם ומוכר עד היום.

אילזה הייתה הגננת והמורה של הקבוצה הראשונה בקיבוץ - קבוצת "זמיר" ושל קבוצות נוספות. 

במשך שנים הייתה אילזה פעילה במחלקת החינוך של הקיבוץ הארצי ובמשך יותר מעשרים שנה ריכזה קורס מטפלות בית-ספר ב"אורנים", גם ב"אורנים" הייתה אילזה נערצת ע"י תלמידותיה והייתה לשם דבר. בזמן עבודתה ב"אורנים" חזרה פעמיים לקיבוץ כדי לשמש  מזכירת קיבוץ. בגיל 75 כשהיא עדיין בשיאה פרשה אילזה וחזרה לעבוד בדליה.

בשנת 1983 במסיבת הסיום באורנים כתבו לה תלמידותיה:
"את, אילזה, ללא לאות – מתרוצצת, מתמרנת ומחפשת אחר מורֶה או מורָה, 
כדי שכל אחת מאיתנו – תהיה מרוצה.
אם משהו, חלילה, לא הסתדר, לא אילזה שתיבהל-
מיד התייצבה היא בפני ההנהלה, והנה ... הפלא ופלא – הבקשה התמלאה.
לאילזה, גם אם רוצים, לסרב איננו יכולים;
יש בה מן כוח שכזה המושך, דוחף ומשנה..."

שלושה ילדים נולדו לה : עמית, ינאי ואיה. אילזה הייתה אמא חמה ואוהבת וסבתא אוהבת לשמונת נכדיה. את חום ליבה השופע העניקה לרפי שהצטרף בגיל 10 למשפחה, וכן למשה, לרעיה, לוורד, לסומיקו,ולעוד רבים שביתנו היה ביתם במשך שנים,  ובו זכו בשעת הצורך לאוזנה הקשבת ולעידוד לו היו זקוקים בשעה קשה.

אילזה ארגנה בקיבוץ מסיבות, חגיגות, הופעות ואירועים, למבוגרים ולילדים. 
בגיל שמונים היא עדיין ארגנה מפגשים של מועדון הותיקים. 
אילזה כתבה סיפורים למשמר לילדים, כתבה פזמונים למסיבות בקיבוץ, למבוגרים ולילדים וכתבה אין-סוף ברכות לאירועים שונים בקיבוץ.

אילזה ושמעון אהבו את הקיבוץ והאמינו בו ובחברה הצודקת-יותר שהקימו. במשך למעלה משישים שנה נתנו לקיבוץ את כל כולם ותרמו ככל יכולתם. למרבה הצער כאשר, בסוף דרכם, היו זקוקים לקבל את מעט צרכיהם מהקיבוץ – לא עמד הקיבוץ במחויבות זו.

אילזה נפטרה בגיל 90 ונקברה בבית העלמין בקיבוץ דליה ליד שמעון בעלה.