ורה לפשיץ

ורה ליפשיץ

כ"ג ניסן תרפ"ח - א' חשוון תשע"ג
17/10/2012 - 13/04/1928

דברים שאמר מיכאל ליפשיץ בהלוויה


ורה נולדה בקלן שבגרמניה בשנת 1928, לארנצט שנהולץ ולאירמה מבית הירש. 
היא היתה בת יחידה למשפחה בורגנית ומתבוללת, בה אביה ניהל את בית החרושת המשפחתי לכובעים.


רק בגיל חמש, גילתה לראשונה את זהותה היהודית לאחר שצעקו אחריה "יהודיה". לאחר יציאתם של חוקי נירנברג בגרמניה, הקהילה היהודית בקלן הקימה בית ספר ליהודים בו ורה למדה. לאחר שחלתה בשעלת, בגיל 10, הוריה של ורה שלחו אותה לדודה שלה, גרטה, שגרה בשוויץ. הם התכוונו לסגור את המפעל בגרמניה ולהגר לארצות הברית, וורה אמורה היתה לבוא איתם. תכנית זאת לא יצאה אל הפועל, משום שבסוף שנת 1941, ההורים  של ורה נשלחו לגטו בלודז'. ורה קיבלה גלויה מהוריה ובה נכתב שהם הגיעו ללודז'. זאת הגלויה היחידה והאחרונה שהיא קיבלה מהם. בשוויץ, המצב הכלכלי של הדודה לא היה טוב, לכן, כאשר ורה סיימה את בית הספר היסודי, היא עזבה את בית דודתה ועברה לבית ספר למשק בית וגרה בדירה משותפת של קשישים. בנעוריה, ורה הצטרפה לקן של השומר הצעיר בו עסקה בהכשרה. לאחר מלחמת העולם השנייה, לאחר שקיבלה סרטיפיקט, עלתה ורה באנייה עם ה"קן" שלה מהשומר הצעיר לישראל. בארץ, ה"קן" הגיע למחנה המעפילים בעתלית, ושם הקבוצה התפצלה, כך שרוב חברי הקבוצה הגיעו לקיבוץ אילון. ורה ועוד שתי בנות הגיעו לקיבוץ בית אלפא, שבו היתה חברת נוער הונגרית, בה הייתי אני. בבית אלפא, ורה עבדה בגן ירק ואחרי כן בבית הילדים.


בסוף שנת 1946, חברת הנוער עברה לקיבוץ "וו" (עין-דור כיום) כגרעין הכשרה להקמת הקיבוץ. שם, ורה עבדה מחוץ לקיבוץ בעבודות בית, שנקבעו על ידי לשכת העבודה של ראשון לציון. לאחר כחצי שנה, גרעין ההכשרה התחלף עם גרעין אחר שעלה מארצות הברית, והגרעין של ורה עבר לקיבוץ משמר העמק. במשמר העמק ורה עבדה בבית הילדים במשך חצי שנה עד שהציעו לגרעין ללכת לעזור לקיבוצים בהשלמה. לאחר התלבטויות וסירוב להצטרף לקיבוצים אחרים, בא המזכיר של קיבוץ דליה והציע לחברי הגרעין להצטרף לקיבוץ. בסוף 1947 התקיימה הצבעה בגרעין ובסיומה הרוב החליט שיצטרפו לדליה. עבודתה הראשונה של ורה בקיבוץ דליה היתה בפעוטון עד שבתחילת שנות החמישים נשלחה מטעם הקיבוץ ללמוד חינוך ואת מקצוע הגננת בסמינר הקיבוצים. בסיום הלימודים, עבדה כגננת בקיבוץ במשך מספר שנים. בתקופה זו, ורה מאוד רצתה להקים משפחה משלה. בשנת 1954, ורה ואני התחתנו בחודש יוני בחופה כשרה כדת משה וישראל. כשנה לאחר מכן, נולדה ביתנו הבכורה, אילה, ולאחר כמעט שנתיים, נולדה ביתנו האמצעית, ראומה. באותה תקופה, ורה התנדבה לעבוד בתור מבשלת במטבח ולאחר כארבע שנים, כמרכזת המטבח ב"ארד". ורה היתה מאושרת שהצליחה ללדת שתי בנות ולהקים משפחה. בשנת 1964, נולד בן הזקונים שלנו, יוחאי. בתקופה זו, ורה עבדה בקומונת הילדים. בשנת, 1966, כאשר ביתנו איילה עלתה למוסד החינוכי "הרי-אפרים", ורה רצתה להיות קרובה אליה ועבדה כמטפלת ומחנכת של הקבוצה המקבילה שלה, "תומר". ורה חינכה את הקבוצה מכיתה ז' עד י"ב בזמן שאיילה וראומה למדו במוסד. לאחר מכן, ורה עבדה שנה כמרכזת המטפלות במוסד החינוכי. בשנת 1973, הקיבוץ הציע לורה לחנך חברת הנוער "כוורת". את "כוורת" ורה חינכה ביחד עם עוד שני מחנכים, במשך שש שנים. ורה שמחה לראות שהילדים מכוורת הפכו להיות אנשים עצמאיים, מחונכים וערכיים. בתחילת שנות השמונים, ורה עבדה בחנות הבגדים של הקיבוץ ולאחר מכן ריכזה את הקניות של מגזר ההלבשה והתפירה. בשנת 1988, עבדה ורה במתפרה במשך שנים ארוכות, עד אשר נזקקה לחמצן בכדי לנשום ולא יכלה יותר להגיע לעבודה.


בנוסף, ורה אהבה לרקוד ולשיר ובצעירותה היתה תורמת מכישרונה ומשתתפת בחגיגות ובהופעות שהיו נערכות בקיבוץ. ורה היתה ידועה בכישרונה המיוחד באפייה ובישול. היא הצטיינה בתפירה ובאירוח בני משפחה, ילדים, מבוגרים, וחברים. בכל מסיבת יום הולדת משפחתית אשר נערכה בבית שלנו, סבתא היתה אופה עוגה לפי בקשתו של הנכד או הבן ומצרפת מתנה וברכה אישית. בעבר נהגנו לארח את המשפחות של ילדינו בארוחת יום שישי. בשבתות ובחגים כל המשפחה היתה מתכנסת אצלנו. סבתא תמיד היתה מכינה כיבוד ודואגת שכולם ירגישו בנוח ולא יהיו רעבים.


נוחי על משכבך בשלום.
סבא מיכאל.