רוני שי

רוני שי

ו' טבת תש"ט - כ"ז אלול תשנ"ח
18/08/1998 - 06/01/1949

רוני, נולדה ברחובות לבני ושרה בר משה כשהיו בהכשרה לפני העלייה על הקרקע בקיבוץ עין דור שבגליל התחתון.
את ילדותה והתבגרותה עשתה במסגרת "החינוך המשותף" שבקיבוץ, מבית התינוקות דרך הגן וכיתות היסוד, סימה את ביה"ס התיכון (מוסד...) "תבור" שבעין דור.
עם תום הלימודים יצאה לשנת הדרכה בשמו"צ והייתה מדריכה בקן קרית חיים. התגייסה לצבא ועברה טירונות רגילה בבה"ד 12, נשארה כמכי"ת בבסיס והמשיכה לקורס קצינות. שירתה כקצינה ומדריכה בבה"ד 12.
לאחר השירות הצבאי, חזרה לקיבוצה עין דור ותוך זמן קצר יצאה ללימודי הוראה ב"אורנים" . עבדה כמורה ומחנכת בביה"ס היסודי בעין דור. ב-1971 נישאה לבן זוגה רובי ועברה איתו לקיבוץ דליה. בדליה עבדה כמורה ומחנכת בביה"ס היסודי. לאחר מספר שנות עבודה יצאה פעם נוספת ללימודים (היסטוריה,מזרח תיכון ופילוסופיה) באוניברסיטת חיפה . לאחר סיום הלימודים, החלה לעבוד כמורה(ערבית והיסטוריה כללית) וכמחנכת בכיתות הבוגרות בביה"ס התיכון האזורי-"מוסד הרי אפרים"(תיכון ופנימייה של בני קיבוצי האזור).
בתחילת דרכה בקיבוץ דליה, במקביל לעבודתה הממוסדת, יזמה והייתה שותפה לצוות הוידיאו הקיבוצי, במהלך השנים, בחרה בנושא התקשורת כמרכז לעיסוקיה, הורידה מהיקף משרתה כמורה, למדה שנה תקשורת במכללת יזרעאל והחלה להגיש את "ערוץ לקיבוץ" שקם בגבעת חביבה. 
מתוך רצון "לגדול " ולהתפתח בתחום, הגישה מהדורות חדשות ואף הייתה לה פינה קבועה ב"גוונים" הטלוויזיה בכבלים בצפון, במקביל עבדה קצת ב"רדיו חיפה" "הגל הבטוח" וב"קול רגע" עם הקמתו. במקביל הקפידה לפעול בתוך הקיבוץ בתחומים הקרובים לליבה.
יזמתה ורצונותיה, הביאו אותה להיכנס לתחום התקשורת כעצמאית, בתחילה כשותפה בחברה להפקות סרטים לטלוויזיה הישראלית, בהמשך בהקמת עסק עצמאי להפקת סרטי "תיעוד ותדמית" כפי שקראה לו. ממשרדה בדליה החלה ליצור קשרים ובהמשך אף סרטים באורך מלא עבור הקיבוץ, הטלוויזיה ולקוחות פרטיים. חלק מעבודתה היה עריכת העיתון של המועצה האזורית "מגידו". לרוני היה כישרון כתיבה וחריזה ודבריה הכתובים שזורים בכל מהלכי חייה. במהלך השנים נולדו ארבעת ילדיה שהיו מרכז עולמה וחייה וחייבו אותה למצוא את שביל הזהב, בין חיי משפחה וגידול ילדים, לבין קריירה אישית תובענית.
רוני התאפיינה ברגישות רבה כלפי כל הסובב אותה, יוזמה יוצאת דופן ברמה האישית, החברתית – ציבורית, כושר ביצוע רב, סבלנות והקשבה לזולת. ובזכות כך אף יצאה למספר שליחויות ופעילויות מחוץ לקיבוץ (מורה ומחנכת בבי"ס תיכון בירוחם, מעבר ל"מסך הברזל" ועוד..)
חלומותיה ותוכניותיה היו רבים ומגוונים, לא את כולם זכתה להגשים, בחייה הקצרים הספיקה לפעול וליצור עד שנקטעו בתאונת דרכים קטלנית .

מותך בא בחטף- לא אמרת לי שלום...(נכתב ע"י רובי במלאת 3 חודשים למותה)

בסתיו שעבר- נגוז החלום
הלכת לבלי שוב, לא אמרת לי... שלום.
אתבונן בדברים – שהותרת אחרייך, 
שהגית וכתבת והיו יצירייך.
בחושך אשב, אעצום העיניים
מנגד עוברים חיינו בשניים,
או אז אתנחם בכל מה שהורשת,
זה יותר מ"שלום" שאותו לא לחשת.

במותה השאירה אותנו המשפחה הקרובה, כואבים מתגעגעים וזוכרים.