שושנה עמנואל

שושנה עמנואל

תרע"ח - ב' חשוון תשע"ג
18/10/2012 - 01/01/1918

תחנות בחייה של שושנה ז"ל
 

שושנה עמנואל נולדה ב-1918 באסן, גרמניה.

היו לה עוד שני אחים ואחות, והיא הייתה בת הזקונים במשפחה. 
הוריה – פריץ ופרידה לוי, היו דמויות מוכרות ורבות השפעה בעירם: האב היה עורך דין, 
פעיל פוליטי ובשלב מסוים אף כיהן כסגן ראש העיר. אמה הייתה אשת חברה, 
ציירת ופטרונית של אומנים. 
עם עליית הנאצים לשלטון, הם אסרו את אביה ואחרי שנתיים שחררו אותו – בתנאי שיעזוב 
את העיר. המשפחה עברה לוופרטל, אולם גם שם הם סבלו מרדיפה והגבלות רבות. 
שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, כל ארבעת האחים נמלטו מגרמניה, 
אולם הוריהם שנשארו שם נספו בשואה. 

שושנה מצאה מקלט זמני בהולנד – שם עבדה אצל משפחה יהודיה, ואחר כך עלתה לארץ ישראל 
(פלשתינה) יחד עם קבוצה של חברי "השומר הצעיר". 
היא עברה תקופת הכשרה ב"משק פועלות" והצטרפה לגרעין "במפנה" שהקים את קיבוץ דליה.
שם הכירה את קורט עמנואל, והם נישאו ב-1941. 
נולדו להם ארבעה בנים: יאיר, נועם, דורון ויגאל – שכולם גדלו והתחנכו בדליה. 

שושנה מאוד אהבה את הקיבוץ, ומילאה במסירות כל עבודה ותפקיד שהוטלו עליה. 
בשנים הראשונות עבדה כיערנית, ותמיד כשעברה דרך יערות מנשה
הייתה מציינת בגאווה: "זה היער שאני נטעתי"!.
מאוחר יותר ניהלה את המכבסה בקיבוץ, ולאחר מכן עברה לעבוד ב"ארד".

שושנה שלטה בשפות רבות – גרמנית, אנגלית וצרפתית, ובמשך מספר שנים מילאה את תפקיד 
האחראית על המתנדבים בקיבוץ, שאותו מאד אהבה.  
בשנות השישים בעלה (קורט) חלה, והיא טיפלה בו במסירות. קורט נפטר ב-1970 ומאז שושנה 
נותרה לבדה לטפל במשפחתה. היא הייתה פעילה ומעורבת מאד כאם לבניה,
ומאוחר יותר כסבתא ל-11 נכדים.
ב-1994 נפטר בפתאומיות בנה נועם, וזו הייתה טרגדיה נוספת בחייה, 
ממנה התקשתה להתאושש.

 

עם זאת, במהלך כל השנים שושנה הקפידה להשקיע גם בעצמה: היא עסקה בהתעמלות, 
אהבה לשחות ורכבה על אופניים עד גיל 75. שושנה נהגה ללכת לחוגים רבים להעשיר 
את ידיעותיה, ולחבריה הייתה אומרת כי כך היא מפצה את עצמה על שהנאצים מנעו ממנה 
לרכוש השכלה אוניברסיטאית.

שושנה אהבה במיוחד את כל הפעילויות התרבותיות – 
קולנוע, תיאטרון, קונצרטים ומופעי מחול, והשתתפה בקביעות בכל הטיולים שארגן הקיבוץ. 
ב-2001 היא זכתה "לסגור מעגל", כאשר מורי ותלמידי בית ספר תיכון באסן (עיר הולדתה) 
החליטו לקרוא לבית ספרם על שם אמה – פרידה לוי.
בטקס שנערך שם השתתפו גם יאיר – בנה הבכור, ובני משפחה נוספים והוא ריגש אותה מאוד.
כאשר חזרה מאירוע זה, שושנה אמרה:"עכשיו אני יכולה למות בשקט". 
בעשור האחרון לחייה, היא עברה להתגורר ב"סביון", 
השתלבה בו היטב ונקשרה מאוד לכל העובדים שם – ובמיוחד לגיתה.

 

שושנה נפטרה בשיבה טובה ב-18/10/2012 במקום שאותו אהבה, 
וכשהיא מוקפת בבני משפחתה. יהי זכרה ברוך.