עמליה גלעדי

עמליה גלעדי

20/03/2012 - 12/06/1929

עמליה ביצ'קוב נולדה בבית החולים במעין חרוד, ממנו התפתח בית חולים "העמק" בעפולה. הוריה בלומה ואבשלום היו חברים בקיבוץ תל יוסף. בהגיעה לגיל ארבע נולד אחיה יגאל. בזכרונותיה חווית לינה משותפת, שאת כל שמות הילדים בני גילה, זכרה עד יומה האחרון. עמליה זכרה יריות על תל יוסף, מהכפר הערבי קומי, שגרמו שהאימהות והילדים תקופת מה ישנו ברפת, שהיה המבנה היחיד בקיבוץ, שהיה עשוי בטון מזויין. עמליה זכרה חגים חקלאים ומצעדי האחד במאי, שאת כולם נגנה והובילה תזמורת כלי נשיפה, שכל נגניה גברים. וגם נחרט בזכרונה שחיטת כבשה בדיר הקיבוץ, שראו הפעוטים בטיולם עם המטפלות בחצר הקיבוץ. בגיל שש עזבה עם משפחתה לרמתיים (הוד השרון), לחיות בסביבת בני המשפחה. מצבם הכלכלי היה קשה ואביה שהיה בעברו רועה צאן, מצא עבודה בעפולה כרועה שכיר. אחרי שנתיים האם ושני ילדייה עוברים אחרי האב לעפולה. משם זוכרת עמליה את תקופת המאורעות ומחאות נגד "הספר הלבן", מחאות נגד הבריטים שלא פעם ירו והפחידו אותה. בלילה בדיר התאספו השומרים ומהם לפני שנרדמה שמעה הרבה סיפורים. עמליה למדה בעפולה בבית ספר דתי וכעבור שנתיים חוזרת המשפחה לרמתיים לשכונת פועלים ואביה עובד כמוביל בעגלת סוסים. עמליה למדה בבית ספר משותף לילדי העובדים, שהיה בית ספר חופשי והיחסים בין התלמידים למורים היה ישיר ופתוח. בגיל תשע עמליה מצטרפת ל"שומר הצעיר" וספגה הרבה אהבת הארץ, שירה, ריקודים וגם אהדה לשלטון הקומוניסטי בברית המועצות. כעבור שנה (1944) מצטרפת עמליה לחברת הנוער בקיבוץ דליה ושם למדו ועבדו בסיקול אבנים, במשתלת עצי יער, במטעים ובגידול חמניות. בכיתת י"א החליטו חברי הקבוצה, בניגוד להחלטת התנועה להפסיק ללמוד ולהתגייס לפלמ"ח (1947) ובתקופה הזו עמליה בוחרת ב"גלעדי" כשם משפחתה. האימונים התקיימו בדליה בסבב של עשרה ימי אימונים ועשרה ימי עבודה למימון אחזקתם. בסוף האימון בדליה כחיילים בפלמ"ח, בפלוגה ד' של חטיבת "יפתח" החיילים נשלחים ל קרבות בגליל המערבי והחיילות נשארות בתפקידי תמיכה בקרית חיים עד שהם עברים לחניתה ומשתלבים עם חברת הנוער במקום. החיילים השתתפו בקרבות ביחיעם, במלכיה ואחר כך כולם עוברים לסרפנד לאימונים והכשרות ועמליה למדה לנהוג משאית ורכב "קטן" יותר. לאחר כיבוש הכפרים הערבים בעמק אילון הועברו לקיבוץ שובל. עמליה שרתה כנהגת במטה החטיבה ברוחמה. בסוף השרות הצבאי בפלמ"ח, הגרעין מקים את קיבוץ הראל (28.10.1948). עמליה עובדת זמן מה בחינוך ונשלחת לתל אביב, ללמוד תפירה. כשהיא חוזרת עבדה קצת בתפירה וכמחליפה בבתי הילדים ושנתיים עובדת ברפת ועברת לעבוד במחלקת הקליטה בקיבוץ הארצי. למחרת חג הקיבוץ לציון חמש שנים, מחליט הקיבוץ הארצי ומפ"ם לפרק את הקיבוץ, שהיה יותר מדי "קומוניסטי" לטעם התנועה. הקיבוץ החל להתפורר לחלקיו, חלק עזבו העירה, רובם עוברים לדליה והאחרים בונים את ביתם בהעוגן ובשובל. עמליה עובדת זמן לא ארוך במתפרה כמחליפה בבתי הילדים וארבע שנים במחרטה ב"ארד דליה". בהמשך יצאה עמליה לעבוד כמזכירה במחלקת התרבות בקיבוץ הארצי, ב"ספריית הפועלים" וב"עם עובד". כשחזרה השתלבה בהנהלת החשבונות. לאורך שנים רבות עמליה אחראית לכרטיסים למופעים, הצגות, קונצרטים ומוזיאונים וארגנה את "מפעל הספר". כשעמליה סיימה לעבוד בהנהלת החשבונות, הקימה חנות לספרים, משחקים, תקליטים והדפיסה לצרכי ענף "מערכת". בשנותייה האחרונות עברה לגור ב"סביון", הכתיבה את סיפור חייה (שנערך והוצא כספר לאחר מותה). עמליה נפטרה בגיל 83.