טובה הירשלר

טובה הירשלר

17/10/2017 - 15/03/1921

אימא יקרה שלנו, אנו נפרדים ממך היום, לאחר חיים ארוכים בהם עברת אירועים רבים, חלקם קשים! - השואה, המסע לישראל באוניית המעפילים.

למרות הקשיים, הקמת את ואבא ז"ל משפחה נהדרת. תמיד היה לנו בית חם ונעים, גם כשהבית היה קטן מאוד. למרות שהיית מטפלת ובערב הלכת "להשכיב" ילדים אחרים, הספקת להעניק לנו חום רב. לאחר מותו של אבא המשכת בחייך לבד, במשך שנים רבות.

כשבגרנו, נולדו לנו 13 נכדים, ובהמשך 5 נינים, והיית מאושרת עם המשפחה הגדולה שלנו. לפני ארבע שנים נכנסת ל"סביון" והיו לך שנים שקטות, עד שגברו עלייך המחלות.

נוחי בשלום.

אנו, בני המשפחה, רוצים להודות לצוות "סביון": לנילי נוה ולגלי פלד, לאחות אירית ולכל צוות המטפלות המעולות, לעובדות "מרגלית" ולצוות המרפאה - ד"ר נגב והאחיות. תודה לכולכם - המשיכו בעבודת הקודש שלכם.

 

מאתנו,

ניצה, ערגה, אמנון והמשפחות

 

*

 

אימא שלנו נולדה בצ'כיה. בהיותה נערה עברה לעיר פאץ' בהונגריה, וחייתה שם עד לכיבוש הנאצי, עת נלקחו היא ואחותה לאושוויץ. בגלל שהיו צעירות "בגיל העבודה" הן נשלחו למחנות עבודה, בעוד כל בני משפחתן נרצחו באושוויץ. לאחר המלחמה הן חזרו להונגריה, שם נישאה אימא לאבא ואחותה לבעלה. אחר כך הגיעו לאיטליה ועלו על אוניית המעפילים "כנסת ישראל". בהגיעם לחופי הארץ נתפסו על ידי הבריטים. אימא, שהייתה בהיריון מתקדם, נשלחה למחנה המעפילים עתלית. אבא נשלח לקפריסין, ושם פגש מדריכים מקיבוץ דליה, עזרי שטרנברג ויצחק (גיקו) פרנץ, שדיברו הונגרית. לאחר שחזר לארץ, הוא ואימא הצטרפו לקיבוץ דליה. אימא חיה בדליה 70 שנה, עבדה במקומות שונים, וביניהם בחינוך ובמטבח. לפני ארבע שנים עברה ל"סביון", שם זכתה לטיפול מסור עד לכתה מאתנו.

 

בתך, ניצה

 

*

 

אימא אהובה שלי, קשה לי לכתוב עלייך.

היית אימא נפלאה עבורנו, ילדייך, וסבתא מחבקת ואוהבת לנכדייך.

תמיד דאגת לנו ורצית שיהיה לנו הכי טוב. אני זוכרת את ארוחת השבת בערב, כשבישלת לנו אוכל הונגרי, מרק עם קניידלך. ואיזה עוגות אפית לנו, היה תענוג! כל מה שרצינו - היה לנו. קיבלנו ממך ומאבא יהודה ז"ל אהבה ודאגה אין-סופיים.

היו לך חיים טובים ומלאים. אהבת לטייל - והרבה, עשית התעמלות, למדת במועצה,

היו לך נסיעות לים עם החברים. גינתך הייתה תענוג לעיניים, תמיד פורחת, והעציצים בביתך היו מטופחים.

כשעדי, ניצן ודן נולדו התייצבת מיד לעזרתי. אני זוכרת שכאשר עברתי לבארי, היית מגיעה ומביאה הפתעות לילדים. היית סבתא=אימא הכי טובה בעולם.

אימא, את תחסרי לי מאוד=מאוד. נזכור אותך תמיד.

נוחי על משכבך בשלום.

 

אוהבת,

בתך, ערגה

 

*

אימא וסבתא שלנו, לו רק יכולת לראות את כולנו - ניצה עם גל, דבי, עדן, גיילו ובלה;

גיא, צור, נעמה וסער; רן ולוטם, טל וגלית; ערגה וחיים עם עדי, קיקו ויונתן, ניצן ורועי ודן; ואני, אמנון, ותמר, אמיר, ליאור, הדס ואור, שהצטרף אלינו זה מכבר - הלב שלך היה מתרחב והיית פשוט גאה.

המשפחה הייתה מרכז חייך, וזה מה שעזר לך להתגבר ולהמשיך לאחר מותו של אבא=סבא יהודה, לפני 47 שנה.

אז היה לך רק נכד אחד, והיום מלווים אותך 13 נכדים ו=5 נינים, כן ירבו. גם אם פיזית לא כולם כאן, בלב כולם איתנו.

איני יכול לשכוח קטע מצמרר מתוך עדות שנתת, לפני כמה שנים, ל"יד ושם", בו תיארת כיצד את שוכבת על דרגש במחנה העבודה ומשוחחת עם שותפתך בשאלה האם תוכלי אי פעם ללדת, בעקבות הכדורים שקיבלת כל ערב.

אימא, אנחנו, ניצה, אמנון, ערגה וכל המשפחות, הן ההוכחה לגדלותך - איך מתהום עמוקה הקמת משפחה לתפארת. את בלבנו לעולמי עד.

נוחי בשלום על משכבך, אימא וסבתא יקרה. אנחנו כבר מתגעגעים.

 

בנך, אמנון

*

 

סבתא טובה - כשמך היית. סבתא ואישה טובה במלוא מובן המילה. סבתא, תמיד שמחתי לבוא אלייך ולשהות במחיצתך. עוד מילדותי היה לנו חיבור מיוחד מאוד, ובשנות נערותי וגם בבגרותי אהבתי לבוא ולבקר אותך, היה לי נעים להיות אתך.

סבתא יקרה, אזכור אותך כסבתא נהדרת, מלאת טוב לב. אזכור את השנים הרבות והטובות שלך - ולא את השנים האחרונות, כשראשך וגופך בגדו בך.

סבתא יקרה ואהובה שלי, אוהב אותך תמיד ומתגעגע.

 

נכדך, גיא