יהודית מאירי

יהודית מאירי

7/2/1996 - 15/11/1917

יהודית נולדה ב-15 בנובמבר 1917, כבת הבכורה לאהרון ושרה.

המשפחה חייתה בעיירה לא גדולה בפולין, וונגרוב שמה, אשר חייתה בה קהילה יהודית גדולה.

משפחת רייזמן אימצה לעצמה את הרעיון הציוני, ושליחי העלייה היו מתארחים בביתם.

ככל שהקשרים נעשו גלויים, כך גברה ההתנגדות של רוב הקהילה, אשר ראתה בציונות, ובעלייה לארץ ישראל, מעשה של כפירה.

כאשר העוינות גברה, הוחלט במשפחה כי האב, אהרון, יעלה לישראל עם יהודית, ולאחר מכן תגיע האם, עם שני הילדים הצעירים.

 

יהודית ואביה הגיעו לארץ ב-1933, כאשר יהודית הייתה בת 16, והיא נשלחה לכפר הנוער בן שמן, כדי להשלים את לימודיה.   השנים בבן שמן היו שנים של אושר, של חברים חדשים, ושל השתלבות בחברת הצעירים במקום.

יחד עם קבוצה אשר השתייכה ל"מחנות העולים", יהודית עברה לעין חרוד, כהכנה להקמה של קיבוץ חדש.

 

ב- 1938, הייתה יהודית בין המקימים של קיבוץ אלונים, אשר עלה על הקרקע, במסגרת ישובי "חומה ומגדל".

ב- 1939 נישאה ליוסף מאירי, והם הקימו את ביתם באלונים.

בינואר 1941, נולדה ליהודית וליוסקה בתם הבכורה- עטרה.  עטרה השתייכה לקבוצת הילדים הראשונה אשר נולדה בקיבוץ.

 

קיבוץ אלונים ידע בשנים הללו תקופה של אי יציבות חברתית, ויהודית ויוסקה החליטו למצוא לעצמם ולבתם הקטנה, קיבוץ שיוכל לתת הרגשה של יציבות.

קיבוץ דליה התאים לרצונם, וכך הגיעו לקיבוץ ב-1945.

השנים שלאחר מכן, היו שנים של שמחה, והרגשה כי נפתח דף חדש בחייהם.

ביוני 1947, נולדה ליהודית וליוסקה בתם השנייה - דורית.

באוקטובר 1948, חלו מספר פעוטות בשיתוק ילדים. דורית היתה היחידה שחלתה בצורה הקשה ביותר, ונותרה עם נכות קשה.

השנים שלאחר מכן הציבו אתגר קשה בפני המשפחה כולה.

דורית עברה מספר רב של ניתוחים, אשר באותן שנים (שנות ה-50), כללו אישפוז ממושך בבית החולים, ולאחריו תקופת שיקום ארוכה.

יהודית, אשר עיקר העול היה מוטל על כתפיה, עברה לחיות בתל אביב, בבית אמה, כדי להיות קרובה לבית החולים תל השומר, בו הייתה דורית מאושפזת.

המחיר אשר "שילמו" עטרה ויוסקה, היה קשה וכואב. גם יהודית התייסרה בשל העובדה כי לא הייתה יכולה להיות אמא לעטרה, כפי שרצתה להיות.

 

תחום חיים אחר, אשר נפגע בצורה קשה, היה התחום המקצועי.  יהודית ריכזה במשך שנים את המתפרה. המתפרה של אותן שנים, סיפקה לקיבוץ את רוב הצרכים בתחום הלבוש, והייתה ענף בעל חשיבות רבה.

התקופות הארוכות בהן יהודית טיפלה בדורית, פגעו ביכולת לעסוק במקצוע שכה אהבה ובו התגאתה, וגרמו למצוקה נפשית רבה.

בשנות ה- 60 של המאה הקודמת, התאפשר למשפחה לחזור לחיים של שיגרה.

באותן שנים, עטרה ואלי נצר הכירו והפכו לזוג, עובדה ששימחה את יהודית ואת המשפחה כולה.

 

ב- 1965 נולדה ליהודית וליוסקה נכדתם הראשונה, אשר הייתה מקור של אושר בלתי נדלה.

בשנים לאחר מכן, נוספו למשפחה שני הנכדים- רם ומתן.

עבור יהודית זו הייתה הזדמנות להירתם ולסייע לעטרה ולאלי בגידולם של הנכדים.

 

כל מי שהכיר את יהודית, ידע כי היא אדם אשר ניתן לסמוך עליו, וכי לעולם לא תאכזב.

כאשר התחייבה לסייע, עשתה זאת במסירות שאין למעלה ממנה.

תקצר היריעה מלתאר, באילו נסיבות, הייתה יהודית מוכנה לעזוב את שיגרת החיים, למען בני המשפחה.

שנות החיים האחרונות של יהודית היו קשות. היא חלתה בסרטן, ועברה סדרה של טיפולים אשר הצריכו גיוס של כוחות הנפש והגוף.

היא היוותה סמל ודוגמא להתמודדות עם מצבי חיים קשים מאין כמותם.

אנחנו זוכרים את יהודית באהבה רבה.