יוסקה מאירי

יוסף מאירי

16/2/2009 - 30/9/1914

יוסף (יוסקה) מאירי, נולד בספטמבר 1914 (ערב יום הכפורים באותה שנה), בעיירה דובז'ין בפולין.

יוסף היה הבן האמצעי, בין שלושת ילדי המשפחה. המשפחה הקפידה על שמירת מצוות, אך לא הייתה חרדית.

אביו של יוסף היה שען, אך המשפחה ידעה עוני ומחסור קשים.

בשנות ה- 20 של המאה הקודמת, המשפחה היגרה ללייפציג שבגרמניה בתקווה למצוא עתיד טוב יותר.  אך המציאות המשיכה להיות קשה. המשפחה לא נחלצה מן העוני, וגם ההשתלבות בחיי הקהילה היהודית בלייפציג, לא הייתה קלה.

יוסף, למד בבית ספר יסודי, לא יהודי, ולאחר מכן למד בורסקאות (עיבוד עורות).

במשך כל השנים הוא מיעט לספר על ילדותו ונעוריו.

בהיותו בן 17, הצטרף לתנועת "החלוץ", וכהכנה לקראת החיים בארץ ישראל, נשלח לחוות הכשרה בפולין.  תנאי החיים בחווה היו בלתי נסבלים. יוסף וחבריו עבדו שעות רבות, זכו למנות אוכל לא מספקות, וחיו בתנאי היגיינה ירודים.

 

יוסף עלה לארץ בשנת 1933, וזכה לקבלת פנים חמה ואוהבת של בני משפחה, אשר עלו לארץ מוקדם יותר.  המשפחה התגוררה בשכונת בורוכוב והיתה עבור יוסף בית ראשון במולדת.

כבר באותן שנים בלט יוסף בכוח הפיזי הרב אשר תרם ליכולתו לעמוד בקשיים.  לכך התווספו דבקות ונאמנות בכל אשר עשה.

 

זמן לא רב לאחר שעלה לארץ, נענה יוסף לקריאתו של אלכסנדר זייד, אשר הגיע לשכונת בורוכוב, ופנה לצעירים לבוא ולסייע להם.

משפחת זייד, התגוררה במבנה גדול בשייך אבריק, אשר היה רחוק ומבודד משאר הישובים באזור.  המשפחה מנתה בנוסף לאלכסנדר זייד, גם את ציפורה רעייתו ואת ארבעת ילדיהם.

היה למשפחה משק חקלאי, והם סבלו מהתנכלויות תכופות של ערביי האזור.

 

יוסף ראה בשנים בהן חי בשייך אבריק, את אחת התקופות היפות בחייו.

היתה לו הרגשה של שליחות בכך שסייע למשפחת זייד.  

באותן שנים התגלו מערות הקבורה הראשונות בבית שערים.  המערה הראשונה נתגלתה באקראי, אך לאחריה נתגלו עוד ועוד מערות.  דבר גילוי המערות משך תשומת לב רבה, הן של אנשי מקצוע והן של נכבדי הישוב היהודי באותן שנים.

 

באותה התקופה, עלה על הקרקע קיבוץ אלונים. בין מייסדי הקיבוץ, נמנתה גם יהודית רייזמן (לימים מאירי). התקיים קשר רצוף בין שייך אבריק לבין הקיבוץ הצעיר, וכך פגש יוסף את יהודית.

יוסף ויהודית נישאו זה לזו ב- 1939, יוסף עבר לקיבוץ אלונים, ובראשית שנת 1941, נולדה בתם הבכורה, עטרה.

עטרה השתייכה לקבוצה הראשונה של הילדים אשר נולדו באלונים.

הקיבוץ הצעיר, אלונים, "ידע" משברים ואי יציבות חברתית, מה שהביא את יוסף ויהודית, לחפש לעצמם ולביתם, קיבוץ אשר יעניק להם הרגשה של יציבות.

 

המשפחה הצעירה הגיעה לקיבוץ דליה ב- 1945.

יוסף ויהודית הרגישו כי כאן מצאו את הקיבוץ המתאים להם.

ב- 1947 נולדה ליוסף ויהודית הבת השנייה - דורית.

בתחילת שנות ה- 50, קנה הקיבוץ שתי מניות בקואופרטיב "אגד",  ויוסף נבחר להיות נהג ב"אגד".

במשך כל השנים, גם כאשר התמורה לעבודה לא הייתה בראש מעייניהם של חברי הקיבוץ, עבור יוסף הייתה לה חשיבות מרכזית.

הוא היה גאה במשכורתו, ובשלב מאוחר של החיים, כאשר יצא לגמלאות, בגובה הפנסיה לה זכה מ"אגד".

יחד עם זאת, העבודה ב"אגד" יצרה אצל יוסף הרגשה כי הוא מרוחק מחיי הקיבוץ, דבר שהכביד עליו.

כאשר עבר לעבוד בעבודה משרדית ב"אגד", ניצל את שעות אחר הצהריים, למה שנקרא באותם ימים, "גיוסים".  הוא עבד מדי יום בקטיף במטעים, ועד מהרה הוכתר כ"אלוף הגיוסים".

במהלך שנות ה-60, התרחבה המשפחה. עטרה נישאה לאלי נצר, וב-1965, נולדה הנכדה הראשונה, לילך. לאחר מכן, נולדו רם ומתן.

 

יוסף, אף שלא נהג בקלות לבטא את רגשותיו, שמח והיה גאה בנכדים, והם השיבו לו אהבה.

בשנים לאחר שפרש לגמלאות, עבד יוסף ב"ארד", במחלקת ההרכבה. הוא שמר על סדר היום לו היה רגיל כנהג, והיה הראשון להגיע למקום העבודה. כאשר הגיעו העובדים, המזגנים פעלו, המים במיחם רתחו, והאולם הגדול היה ידידותי ומסביר פנים.

יוסף, המשיך לעבוד בהרכבת מנגנונים למדי המים, ועשה זאת כפי שנהג כל חייו- במיומנות ובדייקנות שאין למעלה מהם.

מאוחר יותר, נאלץ לעבור ולעבוד במקום אשר היה קשור ל"ארד", אך העובדים לא זכו לתמורה כספית. עבור יוסף המעבר היה קשה ומכאיב, אך הוא מצא כוחות להתגבר על המשבר.

במשך שנים רבות, יוסף תיעד את חיי הקיבוץ, על כל היבטיהם. אם הוזכר כי לעיתים קרובות הרגיש מרוחק, התיעוד באמצעות הצילומים, היווה גשר, ותרם להרגשת השייכות, אשר הייתה חשובה לו כל כך.