שעיה

שעיה סורוצקי

16/08/2008 - 25/04/1913

שעיה , אבא.

מוזר לי לקרוא לך "אבא" ולא מוזר לי לקרוא לך "שעיה" כי כך הרגלתם אותי, אותנו, כל הדור שלך, לקרוא לכם בשמותיכם, ולא אבא- אמא. כביכול קשרי חברות ולא רק יחסי הורים בנים. משפחה מתקדמת, מתחדשת, פורצת דרך. ומאוחר יותר כשהשתנו הרוחות והקיבוץ חזר לאמץ את ה"אבא – אמא" הישנים, והדודים במסדה צחקו עליכם כשקראתי לכם בשמותיכם, רציתם ובקשתם שאחזור לכנותכם "אבא – אמא", אבל אני כבר לא הסכמתי, התרגלתי וסירבתי להתחדש.

שעיה, היית עמוד השידרה במשפחתנו וגם עמוד השידרה בחייה של שרה אִמֵנו. מסור, אחראי, דואג בלי סוף.  גם לקיבוץ היית מסור בלי די, נאמן, מאמין בדרכו בערכיו, איש עבודה תם וישר.

צנוע בהליכותיך, איש פשוט, אוהב אדם, במיוחד אנשים מן השורה.  כלפי אנשים בעלי יומרות, פנטזיות, דיפלומות, שררה היית חשדן.  אהבת לעזור לאנשים, מאוד אהבת.  אני זוכרת שכמרכז קניות היה הבית שלנו פתוח כל שעה ולכל חבר שנזקק למשהו. כמעט בקשת מהחברים, בודאי בליבך, להזדקק לדבר זה או אחר כדי לתת לך את העונג לשרתם, ועשית זאת עם כל הלב, בשמחה ובנאמנות.

  היית איש רגיש ופגיע למרות גופך החסון, כוחך הרב, קולך הרועם ורגזנותך פה ושם, אבל לא נתת לאנשים להתקרב לפגִיעוּת זו, גם לא לנו במשפחה. לא התחלקת איתנו בדברים הכואבים, כולל לא בתולדות ובמכאובי ילדותך. גאוותך לא נתנה לך, בודאי שלא בקשת עזרה.

אני רוצה לנצל הזדמנות זאת ולבקש ממך סליחה, אם פגעתי בך במהלך השנים. ואם פגעתי הרי זה שלא ראיתי מספיק ולא הוקרתי די את אהבתך ודאגתך לנו, את טוב לבך, מסירותך, נדיבותך, אצילותך. את גדולתך כאדם. היום אני רואה זאת. תודה לך אבא.

זכית בחיים ארוכים של תרומה ומעש. אהבת את הקיבוץ ופעלת למענו עד כלות כוחך,ולא לתפארת המליצה. הקיבוץ היה עבורך בית אמיתי, מקור שמחה וכוח, אמונה ואופטימיות.

זכית ברעיה מסורה, אישה יפה בפנים ובחוץ, אמא שלנו. היא כאן, לצידֵנו, ונמשיך לדאוג לה. אתך, מן הסתם, לא נצליח להתחרות בגודל הדאגה והמסירות כי ממש אי אפשר, אבל נעשה את מה שצריך, אל תדאג.

זכית בבנים טובים, נכדים נפלאים ובנינות מתוקות, ועוד אחת, קרובה מאוד, בדרך ויהיו, בעזרת השם, עוד.

 

נמצֵאת אתנו מי שדאגה לך באחרית ימיך ונפשה נקשרה בשלךָ ונפשֵךָ בשֵלה, היית כמו סבא שלה, לוֹידָה. אנחנו מודים לך, לוידה, מעומק הלב, אוהבים אותך 

 

נוח על משכבך בשלום, אבא, סבא.

חיבוק אמיץ מכולנו ונתרָאה שם למעלה. יהי זכרך ברוך!

אביטל