שויונה ויטיס

שויונה ויטיס

3/2/2016 - 11/10/1939

אמא שלי

אני אוהב אותך מאוד מאוד.

אני יושב כאן בגן הפסלים ומתייעץ איתך ביחד מה לכתוב לך.

הרי את כל כך טובה בדברים האלה.

חבל שאת לא כאן איתי לנחם אותי על מותך. פתאום אני לבד בלעדייך.

 

אמרתי לך לפני כמה ימים בבית החולים שאני מכיר היטב את עצותייך ותובנותייך. הפנמתי אותן והן צרובות אצלי עמוק בתודעה. אני יודע מראש מה היית מייעצת לי לעשות כמעט בכל מצב נתון.

חכמת החיים שלך שמורה לי בתיקייה מיוחדת ונפתחת לי תמיד בקליק אחד של מחשבה.

 

ליווית אותי בדרכי במסירות ואכפתיות ללא פשרות וללא גבולות.

היית איתי במרחקים גם כשהיה לי קשה. חלקת איתי את כל השמחות וההצלחות. תמיד ראשונה לבשר על הישגים והתפתחויות.

דולה בצמא ומתענגת על כל פיסת מידע, כל תמונה, כל מילה.

 

אני אדם מאושר היום אמא. אני מודה לך מעומק לבי על חלקך המשמעותי באושר הזה.

שמח שהספקת להנות מילדיי-נכדייך. התעקשת לחבק ולשחק עם אביב ועם גל גם כשכוחותייך כבר לא עמדו לך. הספקת גם לוודא שהם יגדלו כאן בקיבוץ לידך.

חבל רק שלא הספקנו להיות שכנים.

 

אבא, אנחנו אוהבים ומחבקים אותך. אתה יוצא עכשיו לדרך חדשה. 

תצטרך להתרגל לכך שמעכשיו אתה כבר לא יורם ושוויונה.

זה אולי לא יהיה קל, אבל אני בטוח שתמצא בזה גם שקט ושלווה ותוכל גם אתה סוף סוף לנוח אחרי שנים ארוכות בהן ליווית את אמא במסירות נפש.

אתה הרי רק נער צעיר ושובב בן 78 ועכשיו תוכל להתחיל לגלות מי אתה באמת.

 

אמא, אוהדת מספר אחת שלי.

האהבה שלך אלי ולשירים שלי נתנו לי כוח, אמונה ורוח גבית.

בהופעות כשישבת בקהל, הגנבתי אלייך מבטים וכשראיתי אותך שרה איתי בהתלהבות שומרית את כל המילים של שיריי, נהניתי והתרגשתי בשביל שנינו.

היתה בי ידיעה שהחיבור שלך לשירים שלי נמצא באותו המקום במעמקי הנפש ממנו הם בוקעים אצלי. 

 

אני מקדיש לך היום את אחד השירים שהכי אהבת. שיר שלי שכל כך התגאית בו. אחד הראשונים שכתבתי בעברית בשנים האחרונות.

שיר על הבית. הבית שנשאר אותו הדבר אבל מעכשיו הוא בלי אמא.

אוהב אותך מאוד מאוד ונפרד ממך עכשיו.

עמרי.