יוחצי פרץ

יוחצי (נחמה ) פרץ

6/5/2013 - 4/1/1913

אשה – אמא – סבתא שאהבנו.

יוחצי נולדה בעיר סטרוזיניץ שבבוקובינה, רומניה,  בשם נורה להוריה חיים ובתיה הכט.

בישראל ניתן לה השם נחמה.

האב שהיה חרט, גוייס לצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה ונהרג בה סמוך להולדת בתו ולא זכה להכירה .

האם, בתיה, עבדה בחנות לטבק ובולים וביחד עם הסבא והסבתא גידלו את נורה,  בתם היחידה, בבית יהודי-מסורתי.

הסב, שהיה ציוני, עושה צדקה,  נפטר בתחילת מלחמת העולם השנייה.  את האמא והסבתא גירשו במהלך המלחמה לטרסדנומטריה ושם נרצחו.

יוחצי למדה בעיירה בבי"ס עממי ובגימנסיה ושנה נוספת למדה בבי"ס למסחר בצ'רנוביץ.

בגיל 14 הצטרפה לתנועת השוה"צ, השתתפה במחנות קיץ.  באחד מהם ניתן לה הכינוי יוחצי, שהפך לשמה בהמשך.  הייתה מדריכה ויצאה ב- 1933 להכשרה,

בינואר 1935 עלתה לארץ, למגדיאל, עם קבוצת מגשימים מהתנועה.  לימים יצטרפו לקבוצת מגשימים מגרמניה שישבה בכרכור וביחד יקימו את קיבוץ דליה במאי 1939.

לצד עבודה קשה בפרדסים, במשק-בית ולול,בתנאים קשים ומחסור, מגורים באוהלים שהתעופפו ברוח, בראשית הדרך, חשו סיפוק רב על שזכו להקים קיבוץ משלהם, במדינה משלהם – הגשמת חלומם.

עם זאת מציינת יוחצי את הכאב הגדול והעצב שחשה עם פרידתה ממשפחתה והשארתה מאחור, לתמיד......

יוחצי נישאה למוקסי,  שהיה מבוגרי התנועה בטרנסילבניה.  הקימו משפחה בקיבוץ דליה ונולדו  להם 3 ילדים – רפי, בתיה ומרגלית. מילדיהם נולדו להם 14 נכדים.  יוחצי זכתה להכיר את כולם.

הייתה עם מוקסי בשליחות בטרנסילבניה,  מיד עם סיום המלחמה וסייעו בהבאת עולים לארץ.

עיקר עיסוקה של יוחצי בקיבוץ היה כמטפלת ילדים בגיל הצעיר.  הייתה מסורה ואיכפתית ביותר אף שלעיתים נדרשה לעזוב את ילדיה שלה וללכת לעבודתה בבית הילדים.  השתדלה שלא להחסיר ימי עבודה,  גם כשהייתה כבר בגיל  מתקדם.

יוחצי ראתה תמיד לנגד עיניה את החולה, החלש, הנזקק.  דאגה למי שקשה לו  והייתה במקום בו חשבה שהיא יכולה לעזור,  לתמוך,  לסעוד.

ב-18 שנותיה האחרונות התגוררה יוחצי ב"סביון" והייתה סיעודית ותלוייה לחלוטין בזולת.כנאמר בתהילים "אל תשליכני לעת זיקנה,ככלות כוחי את תעזבני.."  היא לא נעזבה.

במלאת לה 100 שנים איחלנו לה שתזכה לתודות וברכות על הטוב שעשתה בחייה,כעבור 5 חודשים עזבה אותנו.