לוטה

לוטה ארליך

1/5/2002 - 6/5/1913

נולדה ב  6.5.1913  במילנו לשם עברה משפחתה לרגל עסקים. כשהייתה בת שנה חזרו ההורים לגרמניה לעיר אסן .  שם גדלה.

אביה עסק בסחר עצים. אמה חלתה בטרשת נפוצה בגיל צעיר וגידלה את שתי בנותיה כשהיא כבר בכיסא גלגלים.

בשנת 38 עם עליית הנאצים לשלטון התאבדו שני הוריה כדי לא לפול בידי הנאצים. ללוטה זה נודע כשנתיים אחר כך כשכבר הייתה בארץ ממכתב שקבלה מהם. המכתב הגיע בדרך לא דרך וגרם לכאב לב גדול.

להוריה של לוטה היו חברים רבים וביניהם הוריה של שושנה עמנואל ושל חנה וייגרט. את שתיהן פגשה בהמשך בדליה. דרכם ודרך חברים נוספים עלתה ב  1933 לארץ והצטרפה לקבוצה של גרעין השומר הצעיר שהצטרף לקבוץ משמר העמק.  שם הכירה את פאול אבא שלנו. שם גם נישאו.

בשנת 34- 35 עבר הגרעין לקבוץ במפנה שישב בכרכור וחיכה 4 שנים למשבצת התיישבות.

חברי הגרעין עסקו בפרדסנות וסבלות והקימו מסגריה מכנית שהיוותה את הבסיס להקמת א ר ד בהמשך.

החיים בבמפנה היו קשים.  החלוצים גרו באהלים, סבלו מרעב והתווכחו הרבה ויכוחים פוליטיים.

בשנת 38 נולד ראובן בכור משפחתנו לאחר שלוטה הייתה חולה חודשים רבים.

ב 39  בהיות ראובן תינוק כבן שנה, נעצר פאול אבא שלנו עקב הלשנה. אחד החברים  הלשין לבולשת הבריטית על קיום מחתרת אנטי בריטית.

לוטה נשארה לבד עם התינוק .....פאול ישב מעל שנה בכלא הבריטי בעיקר בעכו. הוא ישב עם  מורדים יהודים נוספים ביניהם דמויות מוכרות מהנהגת הישוב.

עברו עליה תקופות קשות בהיותה לבד עם תינוק קטן ללא הקלה בעבודה דבר שלא היה מקובל אז... ובניסיונות לשחרר את פאול ולבקרו.  בתנאים של אז ללא תחבורה או טלפונים או כל אמצעים אחרים.

בסופו של דבר בהתערבות יעקב חזן ממשמר העמק שוחרר פאול.   אבל הוא חזר איש אחר. עצוב ומותש. מתוסכל וללא אותה שמחת חיים שאפיינה אותו קודם.

בצל אירועים אלו נמשכו חיי המשפחה הקטנה.  בשנים אלו עבדה לוטה כסנדלרית עד שעברה לעבוד על מחרטה. תחילה במסגרייה ואחר כך במפעל ארד.  לאורך כל השנים המשיכה לעבוד על המחרטה. עבודה שהייתה אהובה עליה וגרמה לה סיפוק רב.

ב 48 נולדה להורים בת. תינוקת זו נולדה עם מום בלב ונפטרה שבועות ספורים לאחר לידתה. שוב שברון לב קשה שהעיב על המשפחה.

ב  1951 נולדה נעמה

ב  1953 נולדה אפרת

וקצת נחת הגיעה...

בהמשך שוב נוחתת טלטלה על המשפחה. נעמה חלתה בשיתוק ילדים, באותה מגיפה שלא פסחה על ילדים רבים. ושוב אי בהירות....ניתוחים...אשפוזים... בידוד וכו. בכוחות משותפים הצליחו ההורים לצוף למעלה ולנסות ולהמשיך חיי משפחה תקינים.

באמצע שנות ה - 60 קיבלה לוטה פרס עבודה מידי שר העבודה של אז, דבר שהביא כבוד גדול לה ולקבוץ של פעם.

במהלך השנים נולדו נכדים ראשונים והביאו שמחה גדולה.

ושוב נוחתת מכה. באפריל 74 באמצע החיים ללא אתראה כלשהיא מת אבא שלנו וזה שוק קשה מלווה בעצב רב. ולמרות הכל לוטה הרימה ראש והחזיקה משפחה לתפארת.

במהלך השנים כיהנה לוטה במספר תפקידים כשהמרכזי שבהם היה ניהול ועדת בריאות מספר פעמים. וכן לקחה על עצמה את ריכוז נושא המתנדבים בקבוץ שהיה אז בעיצומו. עקב כך שקק הבית חיים. ובליל שיחות בשפות שונות נשמע בו בכל שעות היממה.

בגיל 82 לאחר שנותקה מהמחרטה אותה אהבה ונאלצה לעזוב את עבודתה בארד עקב שינויים גדולים נעצבה עצב גדול,  התכנסה בעצמה והתחילה תהליך של התנתקות ושקיעה אל תוך עצמה.

הכנסנו אותה לסביון ושם נשארה כשש שנים קשות ועצובות שבסופן כבר לא הכירה אותנו.

ב - 2002 נפטרה בהיותה בת 89 בשיבה לא טובה. מקווים שאת נחה בשלום מאז.

בספירת המלאי שלנו 3 ילדים....ראובן , נעמה , ואפרת.

9 נכדים

18 נינים וכן ירבו...