יצחק - גיקו פרנץ

יצחק גיקו פרנץ

19/9/1965 - 8/6/1913

נולד      8.6.1913

ג' סיוון תרע"ג

עלה ארצה 1935

נפטר    19.9.1965

כ"ב אלול תשכ"ה

 

 

גיקו היה אדם במובנה הטוב והפשוט של המילה.

אדם, ששום פילוסופיות חיים מחוכמות לא נקלטו בנפשו.

פשוט הליכות, איש קיבוץ.   מלא חדוות חיים.

הוא ידע את סוד ההנאה מהם.   קולו הבס-בריטוני גילה את כל ישותו הטובה, מלאת הביטחון.

תמיד התייצבה דמותו כאילו הוא חוצב בסלע או מניח יסודות, מקדיש את חייו לעיצוב דמות וצורה לכל, בעבודה, בחברה, במשפחה, בחוג ידידיו.

 

במשברים שתקפו את הקיבוץ הוא היה עמוד תווך איתן. אופטימי היה ומזלזל במרי הנפש.

האופטימיזם לא היה אצלו "דייר משנה" אלא קו אופי שולט.

היה לגיקו חוש להומור הטוב.  אהב להתלוצץ.  לעיתים קרובות לא ידעת אם הוא מדבר ברצינות או אם הוא חומד לצון.  

על עצמו היה אומר: "אני אינני שמן, אני מוצק, קשה וכבד".

חוש מיוחד היה לו ליופי. אהב את האמנות. במוסיקה אהב את ההרמוני. "לא איכפת לי הדיוק. אני אוהב את המצטלצל, המתמזג, המלטף את הנפש".

 

אף בבניין ראה מעין תחביב אומנות. מלבד העבודה והמקצוע ראה בו גם ייעוד חברתי.

"אינני קומפוזיטור, אני משתדל להיות מנצח טוב", אמר כשבנה במוסד החינוכי את המעבדה. אכן, בביצוע עבודות הבניין השקיע הרבה מכוחותיו ומדמיונו על מנת לשפר ולשכלל.

גיקו ניחן בכישרון חברתי בלתי רגיל.   מבלי לבטל את אישיותו או את ייחודו מצא ניב ויחס אל כל אחד שבא עמו במגע.  נדיר הוא,  שאדם יהיה בלי טינה או בלי חשבונות, שעלולים להצטבר ביחסי אנוש אינטנסיביים. אולם אדם כזה היה גיקו.   

נדירה היתה גם מידת החיבה והאהבה להן זכה גיקו בקיבוץ ומחוצה לו.   

דרך ארוכה עבר יחד עם חבריו, מן ההכשרה בעיר מולדתו.

אז גיקו עודנו צעיר,  התייצב לעזרת קבוצת ההכשרה שהייתה נתונה בקשיים. יותר מאוחר נעשה שליח התנועה והתגורר בקרון משא עלוב,  מתקיים על לחם תירס,  אבל בונה גדוד צופים מפואר. חניכיו אז, כמו ידידיו בקיבוץ, הרעיפו עליו גילויי אהבה רבים.  

בעלותו ארצה התאקלם עד מהרה והתבלט כפועל חרוץ ואחראי.  עם העלייה על הקרקע בדליה, נתונים היו הראשונים בתנאים קשים וגיקו היה בין מחזיקי המורל וטוב היה להימצא בקרבתו.

גיקו היה תמיד בראש העומסים את העול על כתפיהם ורשימת תפקידיו ושליחויותיו ארוכה היא.

ב-1947 היה שליח במחנות הפליטים בקפריסין.   מי מיושבי המחנות אינו מכיר את שמו של גיקו, של "השומר הצעיר"?  ידו הייתה בכל, לסייע, לעזור, לרפא, להבריח לארץ.

גיקו היה ידידם הגדול של הילדים.    שנים היה קרוב אליהם בעקבות עבודתו בבניין או במשק הילדים. הוא היה ממארגני ומשתתפי הקייטנות.

איש משפחה נפלא היה, אוהב, מבין, מחנך, משמש דוגמה אישית ומופת בכל מעשה טוב.

גיקו היה רע לאהבה, חבר עומס עול, שותף לדרך ארוכה,  נפלא כאדם.