חיה פרנץ

חיה פרנץ

18/1/1994 - 26/7/1913

חיה הייתה ממייסדי הקיבוץ ובת שמונים במותה.

נולדה ברומניה ב-26.7.1913 בעיר סטרוזינץ.

גדלה במשפחה גדולה ואוהבת עם שישה אחים.

בגיל צעיר הצטרפה ל"השומר הצעיר" ועלתה לארץ כחניכה מצטיינת הישר למשק הפועלות בפתח תקווה.

היא שמרה על קשר עם חבריה לתנועה במגדיאל ועם סיום לימודיה הצטרפה לקיבוץ.

עד פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליחה לשמור על קשר עם משפחתה ברומניה ואף לקחה חופש מהקיבוץ ועבדה במשק בית על מנת לשלוח כסף למשפחתה שהיתה במצוקה כלכלית.

כשהחלה המלחמה לא שיערה את גודל האסון שעט על משפחתה ועל העם היהודי והייתה עסוקה בהקמת הקיבוץ ובבניית המשפחה הצעירה יחד עם גיקו בעלה.

עם תום המלחמה החלו לעלות ארצה בני משפחתה ששרדו, והטרגדיה העצומה שפקדה את משפחתה ואת משפחתו של גיקו חדרה אט אט למציאות חייה.

חיה הייתה המרכז של המשפחה בארץ והיוותה כתובת תומכת כלכלית ונפשית לכולם.

יחד עם גיקו, שניהם אנשים ברוכי כפיים, בנו בית חם שיש בו הכל, למרות המעט שהיה. חיה הייתה כישרונית בכל אשר עשתה. חרוצה, יסודית, זריזה ומשרה אווירה טובה וחברית בכל מקום בו עבדה. היא מילאה תפקידים מרכזיים רבים וזכתה להערכה רבה מהחברים בקיבוץ.

את התא המשפחתי טיפחה בדאגה רבה וכשנפטר גיקו שכה אהבה, באופן פתאומי והוא מלא בכוחו, הייתה זקוקה להרבה זמן כדי לבנות את עצמה מחדש ולשאת בגידולו של הבן הצעיר, איתי, שהיה אז בן 12 בלבד.

חיה חזרה לחיים יותר פעילים עם הולדת הנכדים. היא הייתה להם כתובת לכל דבר. אצלה זכו לסיפור, להצגה ולפינוק מיוחד שאפילו אצל ההורים לא היו זוכים.

חיה זכתה לחיים ארוכים וטובים. הבית והקיבוץ שאותו כה אהבה, גמלו לה כשהגורל התאכזר אליה בשנותיה האחרונות. למרות שהייתה בעולם מנותק ושונה מהמציאות, היא זכתה ליחס חם ומבין מכל שכבות הציבור.

גם צעירים שהספיקו להכירה במיטבה זכרו לה את חסד נעוריה, והיא זכתה לכבוד גדול ולעזרה נהדרת שכה נזקקה לה.

ילדיה סעדוה במסירות בכל התקופה הקשה לפני מותה והיה זה על פי ערכי החינוך המשפחתי והאנושי שכה האמינה בו ועל פיו גם נהגה עם יקיריה ועם חבריה.

למרות שלא הותירה צוואה, רוחה הנאצלת מרחפת מעל משפחתה ומעל חבריה הרבים.

יהי זכרה ברוך.