עדה בראון

עדה בר- און

9/1/2016 - 2/8/1946

אימא, 

הדמעות לא מפסיקות, והכאב גדול. עוד כל כך הרבה לתת, לעזור, לייעץ, להרגיש ויותר מכל, לגעת. כן, המגע שכל כך אפיין אותך עכשיו חסר, נורא יחסר לנו ולילדינו. 

סיפרת שכשהיית ילדה, בחינוך הקיבוצי המשותף של שנות הארבעים, לא היה מספיק זמן לבלות עם ההורים, ולא היה מספיק ליטוף של אבא או אימא לפני השינה. 

יותר מאוחר, במוסד החינוכי, בין נגינה בכינור, לימודים, פעילות בתנועה וספורט, הצלחת למצוא את מגע השפתיים של אבא. אחרי המוסד, בשנת הי״ג, הדרכת בקן בת-ים, ונגעת בלבבותיהם של נערים ונערות מרקע שונה בקן העירוני. אחרי השירות הצבאי, יצאת ללימודי אמנות ב"בצלאל", שם למדת לגעת במתכות יקרות ולהופכן לתכשיטים מרהיבי עין.

במשך השנים הבאות, עבדת כמורה למלאכה במוסד, בבית הספר היסודי בעין-השופט ואחר כך בדליה, ולימדת מאות ילדים להעריך יצירה ואמנות בציור, פיסול ועבודה בחימר. 

באותה תקופה, נולדנו אני והילה, ובעין-השופט של שנות השבעים היה כבר מותר לגעת בילדים. חיבוקים, נשיקות, עיסוים ולטיפות עטפו אותי ואת הילה בשעות רבות ולא קלות, בהן מפציצים סוריים חגו בשמי הקיבוץ ואבא העביר ימים ארוכים בחולות סיני, הרחק מהבית. 

בדליה של שנות השמונים המוקדמות, שׂגוּש ולליבי הצטרפו למשפחתנו, ואת, בחיבוק גדול, מטפחת, מגדלת, מחנכת ומטפלת בכולנו ביחד, עם אבא. 

כשאבא נפטר, תוך כדי אבל וכאב נורא, אזרת כוחותייך, לקחת אותנו ביד, אמרת: ״ממשיכים הלאה!״ ופנית לכיוון של רפואה אלטרנטיבית. במשך השנים הבאות, סיימת בהצלחה מרובה את הכשרתך כמטפלת בשיאצו, דיקור סיני, מסאז׳ ועוד טכניקות ריפוי רבות, ובשתי ידייך הקמת פרקטיקה מצליחה בקיבוץ ובאזור המרכז ועזרת לאלפי מטופלים במגע, עצה ונתינה רבה. 

הנכדים התחילו להגיע בשנות ה-2000. עופר ואייל - הבנים של הילה, ליהיא, אלה, ושירה - הבנות של לליב, יניב וגלית של ליאור וקאי של שגיא, והם נהנו מחיבוקים, נשיקות והמון אהבה. זכורה לטובה טכניקת ״הלך הלך הלך״ שפיתחת, שהייתה – ועדיין - מוצלחת במיוחד בלהרדים את הנכדים הקטנים שלא רצו, לעתים, ללכת לישון. 

אימא, היית מאוד גאה בכל נכדיה ונסעת על הקו בין צפון אמריקה לקיבוץ בכל פעם שהתאפשר, כדי לעזור ולייעץ ולהדריך את ילדייך בגידול הדור השלישי. 

ניהלת חיים נפלאים מלאי פעילות, תוך שילוב מושלם בין עיסוק בריפוי לבין טיולים בעולם. לעד תהיי השראה מתמדת לכולנו ותחסרי לנו מאוד. 

 

ליאור, ריצ׳ל, יניב וגלית