שוניא בנדור

שוניא בנדור

12/6/2002 - 24/12/1916

שוניאל'ה

 

זהו, הכל נגמר.

 

למה היית צריך את כל זה?

 

אתה ששאבת מראשך היוצר את כוחותיך הבלתי נדלים, שלפעמים דמיינתי שכולך ראש חושב שמנתח את הדברים באיזמלים בעוביים שונים, שהלימוד הוא אורח החיים שלך - משענת חמה וטובה למצוקות החיים - בדיוק במקום הזה בגדה בך המחלה.

 

בתחילה התקוממת כולך ולא יכולת לסבול שאינך יכול לקרוא וללמוד. ועם הזמן, אולי כשהרגשת מה בעצם קורה - שתקת ולא המשכת לחפש תשובות ומצאת לך דרכים לא להסגיר את המצוקה.

 

אולי בעצם זו הייתה דרכך תמיד, לא להסגיר את מה שעובר בליבך.

ולעומת זאת לשתף אותנו מאוד במה שעובר בראשך.   כי הרי הראש שלך הוא זה שהוביל אותך לכל מקום: הבטחון בכישוריך והסקרנות שבך, תאבת הדעת וכשרון ענק היו העוגן שממנו הפלגת לעולמות הרוח.

 

אני נזכרת שתמיד כשניכנסתי לחדר, עוד כילדה קטנה לצריף, מצאתי אותך יושב ליד שולחן הכתיבה.

שוניאל'ה, לא היה קל לגדול לידך, היטלת עלי כמו צל גדול, היה בך צורך בשלמות וברצינות ובמעורבות שלא יודעת גבול, ודווקא את ההומור הנפלא שלך הכרתי רק מאוחר יותר, ובאמת עד הסוף, גם בשבועות האחרונים ממש היה בך הומור - ואתה כבשת אותי בחום ליבך ובמלוא חופני האהבה  שהרעפת עלינו.

 

כמה שהקלת עלי כשבשנים האחרונות מעיינות של נדיבות וחום שפעו ממך אלינו.

כאילו מחסומים נסתרים נפלו ונחשפה קירבה גדולה ומן חופש שאיפשר לי לרצות להיות איתך ולדאוג לך.

שוניאל'ה,  טוב לי שנתת לי אפשרות לאהוב אותך כך כפי שאתה וכפי שאני.

 

אני לוקחת ממך ומנעמי, אוצרות של יופי ובשקט יכולה גם להניח בצד את מה שלא מתאים לי.

 

שלום לך אבא יקר שלי, סוף סוף אתה יכול לנוח וגם לא לדעת יותר מה קורה בעולמנו.

היה שלום אבא אהוב שלי ונוח בשלום לצידה של נעמי.  

 

הדסה