נעמה גולדין

נעמה גולדין

11/9/2018 - 4/3/1951

נעמונת שלי, אישה יקרה ואהובה שלי.

קשה לי כל כך לדבר או לחשוב עלייך כמי שלא אראה עוד לעולם.

תמיד היית כל כך צנועה. אף פעם לא חיפשת להיות במרכז.

היום את פעם ראשונה ואחרונה במרכז. עטופה בכל כך הרבה אהבה.

חייך היו כה קשים אבל תמיד השתדלת שאיש לא ירגיש בקשייך או בכאבייך

בקשת שלא נעשה לך לוויה עצובה ונמשיך בחיים ונזכור רק את הימים הטוב.

אנסה...

אכן היו לנו הרבה ימים יפים וטובים יחד.

נפגשנו באקראי לפני מעל 41 שנים. בקשת שניפגש שוב וכשנפגשנו בסוף אותו שבוע הבטחנו שנתחתן ונחיה יחד לעד.

כעבור מספר חודשים התחתנו והקמנו משפחה.

אחרי שנה נולד בננו האהוב ישי והיינו מאושרים ושמחים בחלקנו.

רצינו שייוולד לנו ילד נוסף אבל לא צלח.

החלטנו ואימצנו את בתנו, ליבי, והיינו שוב מאושרים ושמחים בחיינו.

אהבנו ותמכנו אחד בשני ברגעים קשים, ותמיד ידענו שיחד נתגבר על כל מכשול.

אבל מישהו שם למעלה תכנן אחרת, וכאבי ראש עזים החלו לפקוד אותך.

הכאבים הלכו ותכפו והרופאים שזיהו את מקור הבעיה בעינייך אמרו שעלייך להמנע מכל קריאה או צפייה במסך.

הכאבים הוקלו, אבל את שכל כך אהבת לקרוא – נלקחה ממך אהבה זו.

מזה 24 שנים שאינך קוראת מילה, לא צופה בטלוויזיה או במסכים ואפילו לא בתמונה בודדת של הנכדים.

את לא ויתרת ומילאת את חייך בהקשבה לאלפי ספרים מוקלטים.

עם חלוף הזמן הכאבים חזרו.

הגענו אל מיטב מטפלי הכאב ובזה אחר זה הם הרימו ידיים, והשאירו אותך רק עם משככי הכאבים הארורים.

ניסינו ביחד למצוא נקודות של אור – בפעילויות עם ילדינו, חברינו ואחד את השני.

היו לנו הרבה שעות של אושר שאותן לא אשכח.

היו ימים של שפל כשהכאבים שברו את רוחך ואמרת שאינך מוצאת טעם בחיים שכאלה ומוטב לשים להם קיץ.

אמרת לי שאת אוהבת אותי ואת ישי אך מאמינה שאנו חזקים דיינו להחזיק מעמד אם תלכי. אהבתך ודאגתך לליבי מנעו ממך לעשות את שרצית.

אח"כ שוב באו ימים יפים יותר ושוב נפילות, ואני האמנתי שכך נמשיך לעד.

החודשים האחרונים היו קשים מנשוא ואת לא יכולת עוד לשאת את הסבל, ובאומץ שמת להם כץ.

השארת לנו מכתב כתוב בכתב של יד שלא כתבה שנים, ובו את מבקשת שנסלח לך ונבין שאין בכוחך להמשיך סבל יומיומי זה.

ואנחנו, ישי ליבי ואני, וכל מי שאהב והכיר אותך ידע שעשית זאת כי אזלו כל כוחותייך ותקוותייך.

אנחנו מעריכים ומכבדים מעומק ליבנו הכואב את החלטתך האמיצה.

נחמתנו בידיעה שכעת את ישנה שנת עולמים ואינך סובלת עוד.

נעמונת יקרה שלי, השארת חור פעור בלב כל אוהבייך.

תודה לכל ידידינו שבאו להיפרד ממך היום.

תודה לקיבוץ שאפשר לטמון את אפרך ליד הוריך כפי שבקשת, במקום בו גדלת ואותו אהבת.

היי שלום נעמונת שלי.

תישארי בלבי לעד.

רמי