אירית מרמלשטיין

אירית מרמלשטיין

6/5/2015 - 29/5/1965

איריתי, בתי הצעירה,

קשה לי מאוד, ולכולנו, שאבא ניצב מול קברך ומבכה את בתו היקרה.

איריתי שלי, תמיד היית עם רצון חזק. כבר מילדות היית עקשנית ונחושה, גם ברגעים קשים לא ויתרת.תמיד לחמת להצליח.

בטיולים רצית לחוות כל דבר. הלכנו ביחד ליער לחפש פטריות ולגלות עוד ועוד שטחים יפים של פרחים ונופים חדשים.אני זוכר כמה שמחת, מדי שנה, כשסיימנו את המסלול של צעדת יערות מנשה וקיבלנו מדליה ביחד.

תמיד היית מוקפת חברים וחברות שליוו אותך בכל שלבי חייך, היו שותפים לשמחותייך. ידעת לשמור על קשר חם ורצוף עם כולם, והם ליוו אותך עד רגעייך האחרונים.

היה לך חשוב מאוד להתגייס לצבא ולמלא בו תפקיד משמעותי. למרות קשיים בתהליך הגיוס נלחמת כמו נמרה, לא ויתרת וניצחת בגדול!שירתת בחיל האוויר והיית הלב החם של פרחי הטיס.

הנחישות, העקשנות והחברויות הנפלאות, אהבת האדם, התמיכה בכולם ליוו אותך גם בהמשך בקיבוץ, בעבודותייך השונות בארץ ובחו"ל, ובשנותייך בתל-אביב.תמיד כולם כל כך אהבו אותך.

כשבריאותך התרופפה,ביקשה חנה לקרב אותך אלינו, כך עברת ליקנעם, ליד לימור.ובהמשך, כשהמחלה הקשה נתנה בך אותותיה, ראיתי שוב איך חברותייך לא עוזבות אותך, ואת תמיד הקשבת וחייכת אליהן.

ראיתי את ענבל, ששמרה על הקשר והנשמה. חשוב לי לציין את דרורית, שהייתה לך לעזר רב, בנאמנות אין קץ.

רוצה להודות לכולכם, למשפחה שלי, ובמיוחד לך, חנה יקירתי, בתי הבכורה.

לסיום,איריתי, היה לי כל כך קשה לראותך בתקופה האחרונה. אני כל כך אוהב אותך ויודע להעריך את דרכך.אימא ואני גאים בך על אצילותך, על מי שהיית כל יום בחייך.

 

אוהב אותך,

אבא