נעמי ארמן

נעמי ארמן

8/6/1975 - 3/11/1942

נעמי נולדה בשנת 1942 בחיפה, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. באותה תקופה שהתה משפחתה בקריית עמל. אביה התגייס לבריגאדה היהודית ונעדר מבית המשפחה. למעשה התחילה נעמי את חייה ללא אב בבית. כעבור שנתיים עברה המשפחה לדליה, אך אביה של נעמי עדיין מגויס היה ושהה רחוק מגבולות הארץ.

עם תום המלחמה חזר האב הביתה, אך נעמי, כמובן, לא הכירה אותו. חלף זמן עד שהשלימה עם קיומו.

נעמי גדלה בדליה ומילדותה אהבה לעסוק במלאכות יד ובציור. רכשה לה ידידים רבים, שרחשו לה חיבה ורעות.

אהבה ילדים ואהבה את היופי בחיים וביקשה אותו בכל מעדי ידיה. את החיים ראתה באופטימיות וחתרה לשלמות ולהרמוניה. עולה היה כעין משחק הרכבה, כשכל חלק שבו התחבר באופן טבעי אל חלקיו האחרים.

הצבעים, היופי, הצורה, הכאב והשמחה – היו טבועים במערכת יחסיה עם הסובב אותה ואותם היא ניסתה לבטא באומנותה.

נעמי הייתה קפדנית עם עצמה ובלתי מתפשרת. יחד עם זאת לא חדלה לחלום ולקוות. אהבה את האומנות ואהבה את הטבע עם כל יצור שבו.

שבע שנים שאה את מחלתה הקשה ולא ידעה את אשר צופן לה העתיד הקרוב. לבד ממשפחתה הקרובה, אף ידידיה לא ידעו את הסוד הנורא.

בתקופת חייה האחרונה יצאה נעמי לטיול בחוץ לארץ ובחזרה הייתה לדורה תקווה לחיים ארוכים וטובים. ואז, בא הבלתי נמנע ומחלתה הכריעה אותה בדמי ימיה.

הצבעים, היופי והתקוות נשארו מיותמים והם הזיכרון לחייה הקצרים.