נעמי וייס

נעמי וייס

7/7/1942 - 14/10/1915

בת למשפחה בורגנית, כשאווירה של אהבת ציון ממלאת את הבית. זאת המסגרת שנעמי גדלה בה בנעוריה. אולם הייתה לה דרך משלה, שונה משאר בני המשפחה. היא הייתה בין הראשונים שהחליטו ללא היסוס ללכת בדרך של הגשמה חלוצית, ודווקא בשורות "השומר הצעיר". היא האמינה באמונה בלתי מעורערת בדרכה, ובקנאות החזיקה מעמד גם במצבים הקשים ביותר. בקן בתנועה, הייתה בין קומץ נערות, שנאלצו לעמוד מול עיירה יהודית קנאית-דתית, שקבצו פרוטה לפרוטה כדי להתקיים ולקיים את המועדון, בו נרקמו חלומות נעוריהן ובו מצאו מקלט מאווירת הדחק ברחוב היהודי ומן האנטישמיות בבית הספר.

עשרת הדברות היו אצל נעמי חרותות, ולא רק כתובות בספר. היא הייתה איש אמת, נאמנה ומסורה. היא הייתה חברה טובה, נכונה לעזור לזולת בכל עת. גלוית לב ושפוטת הליכות, כאילו תמיד זרחה אצלה השמש. הייתה בריאה ומסוגלת לכל מאמץ ולכן מחלתה, מראשית ימיה בארץ, הייתה כעין תעלומה. איש לא יכול היה להתרגל למחשבה, שנעמי חולה במחלה קשה.

הגורל התאכזר לה, כי דווקא כאשר יכלה ליהנות מהגשת חלומותיה, כאשר הייתה כבר ב ארץ ובקיבוץ ולא בסביבה עוינת, דווקא אז החלה לכרסם בה ה מחלה וניטל כוחה ממנה.

אחיה, יעקב, כותב עליה: "משפחתנו הייתה אמנם כולה ציונית, אבל ב-1933, בערי טרנסילבניה, הקשר בין הציונות לבין העלייה וההגשמה העצמית, היה מקרי בהחלט ועל אחת כמה וכמה עלייה חלוצית ועוד לגבי בת! בתקופת היותה של נעמי בתנועה, היה ביתנו לאכסניה לכל השליחים, שנשלחו לעירנו... אחרי יציאתה של נעמי להכשרה, למעשה התראינו אך מעט. בהיותה בחופשות בבית, הייתה לי ממש חוויה לשהות בחברתה ובחברת חבריה. אין ספק, שמעשיה של נעמי, אשר למעשה ברחה מן הבית להכשרה בלי הסכמת הורים, הקלו לאחר מכן גם את הליכתי, מאוחר יותר, באותה הדרך. לאחר מכן פגשתי את נעמי כאשר אני הייתי בחופשה בבית מן ההכשרה ונעמי באה לשם לחופשת ריפוי. בבית, כמובן, חזר לשרור שלום-בית מלא, כאשר ההורים נוכחו לדעת, שהחלטתה של נעמי לעלות לישראל נחרצת היא. לארץ עלתה נעמי עם ברכת ההורים. כשהגיע תורי לעלות לארץ, ביליתי אצלה כמה ימים בקיבוץ "במעלה" שבמגדיאל. בשנים בה ן היינו שנינו בקיבוץ, נפגשנו כאחים לדרך חיים, כל אחד מאתנו גאה בביתו הקיבוצי. אני זוכר באיזה גאווה הראתה לי את דליה הצעירה, אחר עלותה להתיישבות.

כמה מצער הוא, שנעמי זכתה רק בראשית הדרך, אך חייה הקצרים היו יפים, מלאים תוכן וייעוד".