אריה חרן

אריה חרן

21/4/2000 - 3/1/1915

עוד נדבך מאבני החומה הלך לעולמו.

חרן, מסתבר, שלח ידו בכיוונים רבים ובכולם גילה מעורבות רבה להט גועש.

חייל ומפקד – אומרים שחיילים זקנים לעולם לא מתים. ואכן חרן, רוח הקרב והעשייה הייתה בדמו. הפן הצבאי שלו התחיל ב-41' כנוטר וחניך בקורס מ"כים ובמהרה הפך למ"פ, מפקד גזרה ומדריך בכיר בקורסים השונים. כאשר שלחו את כל המפ"מניקים הביתה – הסתיים הפרק הצבאי שלו.

 

משנת 50' התחיל הפרק החינוכי. תקופת השיא של עליית הנוער, לקיבוצים זורמים קבוצות נערים, שארית הפליטה משואת אירופה וחרן נרתם ל"מבצע". רבים מחניכיו קיימו הלכה למעשה את "צו ההגשמה" שלחרן היה צו אלוהי עד יומו האחרון. הקשר החם עם עשרות חניכיו ברחבי הארץ נשמר כל השנים והיה מעין אש תמיד שחיממה את הלב. במהלך היותו מחנך משלים חרן תואר ב.א. בהצטיינות ובכך משלים חוב נעורים ש"נגזל" מרבים ממייסדי הקיבוץ.

 

לתעשייה – מגיע חרן לאחר מלחמת ששת הימים והוא משתלב בצוות ה"לורגי" אשר מכסה את העבודה 24 שעות סביב השעון במשמרות. בכך משיב חרן למקטרגיו אשר רואים בו "איש רוח" שכוחו בדיבור בלבד.

 

איש ספר, כתיבה ושירה – אין ספק שהמילה הכתובה הייתה שירת חייו. תיק חייו בארכיון מכיל את ההיסטוריה של קיבוץ דליה ומדינת ישראל בשירה ובפרוזה. חרן כתב וראיין באין ספור נושאים כאשר עקרונות הסוציאליזם ועקרונות השיתוף הקיבוצי הם נר לרגליו וסלע אמונתו. תקצר היריעה בפרק זה. רק נזכיר שב-78' זכה עלון קיבוץ דליה ב"פרס חבצלת" כעלון המצטיין בקיבוצי השומר הצעיר – וחרן, כמובן, היה עורכו.

 

המשפחה – איך לא – חרן היה איש משפחה חם ואוהב.

עם זוגתו יוצי חיו חיים מלאים ואוהבים למעלה מ-60 שנה. זוגיותם, ההבנה, החינוך, העניין ושמחת החיים, הינם מודל להתקנא בו.

 

וכך, מילד של "חיידר", דרך מנהיגות בשומר הצעיר ברומניה, פעילות פוליטית ענפה, עליה ארצה ולקיבוץ, בפלמ"ח, ב"הגנה" וחיים מלאים בקיבוץ מייצג חרן דור של ענקים, דור הולך ונעלם אשר נשמת הקיבוץ נשמתו ועתידה תקוותו.

 

יהי זכרו של חרן חרוט בלב אוהביו ומוקיריו לתמיד.

 

אחרון חביב, בכתיבתי זו אני גומל לחרן על שכתב ביד אוהבת דברי הספד רבים לחבריו שנפטרו ברבות הימים – וביניהם לאבי, גיקו ז"ל.

 

 

גדעון פארן