ברכה אורן

ברכה אורן

30/6/2006 - 17/11/1923

אמא,

כמעט 59 שנה אנו יחד. אם לבת ובת לאם.

לו היית יכולה לרבע מעט את המעגל שתהיי כמעט כמו כולם, כמו המושבניקים היוקנעמים, שקיבלו אתכם לאחר התופת. אותך ואת אבא.

 

לא נהיית מושבניקית וגם לא רפתנית.

בהגיענו לקיבוץ,  ציפו שתהיי חברת קיבוץ ותשתלבי בנורמות שחיו בהן אז, שתהיי כמעט כמו כולם, שתלכי למסיבות של הקיבוץ, שתדברי בשיחת קיבוץ ותביעי דעה, שתכתבי בעלון, שתהיי שייכת ותהיי חברה מן המניין, שתקבלי את החברה שאמרה לך "כאן זה לא נהוג", או "אצלנו זה לא  מקובל", כמנהג המקום.

 

אבל את, אמא, היית שונה.

 

לאורך כל השנים בחרת בדרך אחרת, מצאת לך נתיב אחר, שונה, אינדיווידואלי, של מוזיקה, טיפול בקשישים, טיפול בכבדי שמיעה ודיבור, לימוד אנגלית בחוגי חברים.

ניגנת בכינור שלך ובוויולה שלך בכל זמן פנוי, קראת כל ספר חדש שיצא באנגלית.

ידענו על מוצרט, בטהובן ובאך, ואת כל ההבדלים המוזיקליים ביניהם.

 

לנו, הבנות, נתת את כולך, את כל מה שאת מאמינה בו שהוא לא ישר ולא צודק.

היית אשת אמת ויושרה, שנאת שקרים.

לא אשכח לך לעולם, ואמרתי לך זאת תמיד, שהיית לי חברה חכמה, יועצת ותומכת.

מן החוכמה שלך והניסיון שלך שאבתי כוח וידע.

 

לא אהבת מסגרות, אבל נסיבות החיים שלך האישיים הובילו אותך לבחור במסגרת הקיבוץ דווקא. היית אצילת נפש, עם כבוד לעצמך ולזולת, דקדקנית, נקייה מאד, לבושה תמיד באלגנטיות ספורטיביות, הקפדת על כל פרט מכף רגל עד ראש, תמיד נקייה. את סידור הארונות שלך היה אפשר למדוד בסרגל.

 

בשנים האחרונות אמא, נחלש ליבך ונפשך הייתה מיוסרת וכואבת. איבדת את שאהבה נפשך, נכדך עופר בכורך, ומזה לא התאוששת.

אחר כך אבא שנפטר, שהיה לך לעיניים, ידיים ומצפן. דיברת על רצונך למות פעמים רבות, ולנו, לרוני, לי ולנכדים היה קשה עם זה.

שיחקנו איתך את המחשק שלך והמשכנו הלאה. עם כל זה, התעניינותך המדהימה בנכדייך ונכדותייך, בכל אחד ואחת מהם. תמיד הפתיע אותי עד כמה את יודעת וחשה כל אחד מהם למרות מרחק המקום והזמן.

 

היית לי חברה, מורה לחיים ודמות להזדהות. היית מיוחדת והיית שלי.

אהבתי את השיחות איתך הטלפון ובבית. מי ישאל אותי עכשיו "מה שלומך בת?" "אני לא חשובה" היית אומרת, "לא קשה לך להיות לבד?" היית שואלת.

ידעת לקרוא אותי באינסטינקט אימהי גם בגיל 83 בהיותך חולה וכמעט עיוורת. המשפט שלך, שתמיד אמרת לי אותו, "עד שלא אעצום את עיניי, תהיי הילדה שלי", מקבל עכשיו משנה תוקף.

 

אתגעגע אלייך אמא, תחסרי לי מאד.

 

חדווה