ארנון אשכול

14/9/2011 - 1/1/1946

סוקרטס, גדול הפילוסופים של העולם, לא כתב מעולם מילה אחת.

הוא חי את הפילוסופיה שלו, אמר אותה למי שרצה לשמוע. היו אלה אחרים שכתבו את הפילוסופיה שלו.

 

כך היה ארנון. אדם שחי את האמת שלו. לא בערך. לא חלק ממנה. לגמרי. את כולה.

 

לנו, מי שמכירים אותו, שחלקנו אפילו דומים לו קצת באופיים, דרך חייו הייתה טבעית. רק בשבועות האחרונים התחוור לי עד כמה היה ארנון יוצא דופן עבור שאר העולם.

 

מילים כמו "תמהוני", "ערירי" ו"מוזר" עלו בכל מקום – והיו נראות כלא קשורות אליו.

כשהייתי מספר עליו, מפעם לפעם, לחבר קרוב במיוחד, הייתי מספר בגאווה על האיש הכי חכם בעולם – משום שבאמת ובתמים היה מסוגל להיות מאושר.

 

זה שיודע את האמת על העולם, זה שחי לפיה.

לא תמהוני – כי היה לו ברור ומובן מאיפה הוא בא ולאן הוא שב;

לא ערירי – כי היה מוקף בכל הטוב והשפע שהיה לטבע ולעולם החי להציע - והייתה לו היצירה;

 

לא מוזר – כי הנה, יש יותר מאדם אחד שהבין אותו, ואהב;

וממש כמו סוקרטס – ארנון הרביץ בנו שיעור על החיים על פי המידה הטובה, על צנעה, על הסתפקות במועט, על חמלה, ועל הרדיפה אחרי הטוב המוחלט.

 

המבין יבין, ומי שלא, שיבורך – הרי לכם אדם שחי חיי נצח.

 

אלון לבנה

(הוקרא בטקס הקבורה במושב רמות, 15.9.11)