נמר

יעקב מרגליות

21/9/1989 - 6/9/1913

יעקב מרגליות ("נמר" – כינויו מימי התנועה, שהפך לשמו) נולד ב-1913 בגרמניה למשפחה אדוקה, וכבר מגיל 4 למד תורה ב"חדר".

מאוחר יותר, משהצטרף לבית ספר גרמני, היה התלמיד היהודי היחידי בכיתה, ואז חש לראשונה טעמם של גילויים אנטישמיים מצד המורים והתלמידים כאחד.

אך דווקא נוכח מציאות זו, חושלה בו הרגשת השייכות לעמו, והוא מצא דרכו לתנועת נוער ציונית, שבה טופחה שאיפתו לעלייה לארץ.

אביו – לא הסכים להחלטתו, כך שנמר נאלץ לעשות צעד מכריע זה שבחייו, בניגוד לרצון אביו על אף קשרי האהבה וההערכה ההדדית שהיו ביניהם.

כעבור זמן מה עלתה כל המשפחה לארץ. לרגע – שבו האב בירך את נמר והכיר בצדקת דרכו, היה משמעות מיוחדת בחייו.

בארץ – עבר נמר תלאות וקשיים, שניתן היה לעמוד בהם רק בעזרת עקשנות ודבקות במטרה.

את ראשי דרכו בקיבוץ החל כנגר. רמתו המקצועית הייתה כה איכותית וגבוהה, עד כי הרהיטים שיצאו מתחת "ידי הזהב" שלו לפני 40 שנה ושמשו את הציבור – נשמרו חזקים ושלמים עד היום.

כל חייו, עד יומו האחרון, שאף לשלמות – למן העשייה של הפרטים הקטנים ועד לנשיאה בתפקידים גדולים ומורכבים.

מן הנגרות עבר לריכוז הבניין – שילוב של עבודה הדורשת מיומנות מקצועית בצד תפקיד חברתי רגיש. להישגיו הגיע בעזרת השתלמות כהנדסאי בניין, בתנאים קשים ולאחר העבודה - ובשעות אין ספור בלילות, שהוקדשו לחשיבה ולתכנון.

כאשר סיים את לימודיו ושימש כרכז הבניין בקיבוץ זכה להערכה מצד מהנדסים רבים, עמם יצר קשרים מקצועיים ואישיים.

רבים מבתי דליה הוקמו בהשראתו וחריצותו של נמר, ומהווים יד למפעל חים פורה ומפואר, ביניהם נמנים: בית מרין, בית המוסדות, אולם הספורט, חדרי החולים, מקלטים, מחסן הבגדים, הכלבו, הספרי, והחלק העגול בחדר האוכל.

בשעה שעבר נמר להנהלת החשבונות, אפיינו את עבודתו דיוק,קפדנות ויושר ללא דופי.

המסר שהעביר לזולת, דרך מעשים ולא בסיסמאות, היה: "כל מה שאתה עושה – עשה היטב, באופן הטוב ביותר שאתה מסוגל לעשותו".

גם במעגל המשפחתי היה אוהב ואהוב. לכל מקורביו מכל הגילים יש פינה חמה כלפיו.

האהבה בינו ובין נכדיו הייתה רבה, וכשם שהיה אב נהדר לבניו, היה סבא נהדר לנכדיו.

שנותיו האחרונות לוו בכאב וחולי, וגם אז התגלה כלוחם אמיץ ועקשן – עד שנכנע.

יהי זכרו ברוך.