בלהה וישניצר

בלהה וישניצר

5/3/2000 - 14/12/1913

דברים על הקבר – רוחמה שקלרש

 

אמא!

היום אנחנו נפרדים ממך סופית, אם כי ניתן לומר, שבמידה מסוימת נפרדנו ממך ומאישיותך, זו שליוותה אותנו כל חיינו, לפני כחמש שנים.

נפרדנו מאמא עצמאית, חזקה ובלתי תלויה, אמא שמנהלת את המשפחה והעולם, אמא שלחומת כל חייה בעוולות ובאי צדק חברתי; התהפכו היוצרות: את נעשית, בניגוד גמור לאופייך לתלויה בנו ובאחרים. איבדת את העצמאות שכל חייך לחמת עליה בחירוק שיניים, אך למזלך לא היית מודעת למצבך. אולם למרות שהמציאות האישית שלך השתנתה, המשכת להיות חלק משמעותי מהמשפחה, כשאנחנו מלווים אותך יום יום, והילדים שלנו – נכדיך, מקפידים לבקרך בתדירות גבוהה.

 

חיית חיים שלמים וארוכים אמא, חיים שניתן לכתוב עליהם ספר היסטורי מרתק. אם יש להצטער על משהו, זה על העובדה שהנכדים שלך, לפחות הצעירים שבהם, לא זכו להכיר את תכונותיך ואת אישיותך כפי שהיו באמת.

לחימה עקשנית על דברים שהאמנת בהם, היה הקו האופייני שעבר לאורך כל חייך: בגיל 11 לחמת נגד עמדתם של הוריך, שהתנגדו להיותך ב"השומר הצעיר" וניסו למנוע ממך ללכת לפעולות התנועה ואחר כך לעלות לארץ.

ב- 1942 נאבקת נגד עמדת הקיבוץ על רצונך לשרת בצבא הבריטי, ואכן התגייסת לחיל הנהגות ה- A.T.S, עשית רישיון נהיגה על משאית ושירתת במצרים ובעזה עד סוף מלחמת העולם השנייה.

בשנות ה-50 התנדבת, מתוך תחושה של מחויבות חברתית, לעבוד עם עולים חדשים במעברת מנסי ליד יוקנעם, וגם הכינים שעברו לראשה של רבקה, לא הרתיעו אותך מלהמשיך ולהתמסר לשליחות חשובה זו.

בעשייה זו, וכן בפעילויות אחרות שליוו את חייך, כמו התגייסות לפעילות מפלגתית, עבודה עם מתנדבים מחוץ לארץ ועוד, באה לידי ביוטי הרגישות והאכפתיות שלך. תכונות העובדת בסוציאלית, קראנו לזה בקוד המשפחתי.

לאורך כל חייך ניהלת מאבק אישי קשה ומר נגד כאבי הגב החזקים, שרק בראשית שנות השמונים נתגלתה הסיבה להם. אך גם מציאות זו, שליוותה אותך תמיד, לא מנעה ממך לצאת לטיולים רבים עם אבא בכל רחבי הארץ, לנסוע להרצאות, הצגות וקונצרטים, לערוך טיול ארוך בארצות הברית כשאת נעזרת במקל.

 

גם על כרטיס הביקור שלך: עוגות הקרמשניט המפורסמות, שהיית מקפידה להביא לכל חתונה בקיבוץ ולכבוד הולדתו של כל תינוק לא וויתרת עד שפיזית כשלת.

לאחר מותו של אבא, בעת חיסול הדירה, גילינו את המכתבים שנכתבו בינך לבין אבא מ-1942 – השנה בה נפגשתם במסגרת הצבא הבריטי, מכתבים שנמשכו עד סוף מלחמת העולם השנייה. נדמה לי, שמעטים הילדים, שניתנת להם הזדמנות נדירה שכזו לאחר ראשית היכרותם וסיפור אהבתם של הוריהם.

אלו מכתבים מאלפים ומרתקים, בהם באו לידי ביוטי, בצורה גלויה ואנושית מאד שלבי יצירת הקשר ביניכם, כשנוגע ללב במיוחד הניסיון לתאם חופשה משותפת, לאורך כמעט שנה, בין אבא ששירת בעיקר לבינך ששירת במצרים על מנת למצוא מועד חתונה; חתונה שהתקיימה לבסוף במושבה כנרת ב-1943.

גם לאחר שנישאתם נפרדתם לעוד שנתיים, כשאת עוברת במסגרת היותך בצבא הבריטי לעבוד שרצועת עזה עם שבויים איטלקים, ואילו אבא מרחיק עד אירן.

עם תום המלחמה עברת לחיות עם אבא בקיבוצו עין גב, אולם לאחר מלחמת העצמאות, מלחמה בה פונו מעין גב לחיפה כל הנשים והילדים, החלטת שאת חוזרת עם רבקה לדליה. אבא, שלא השלים עם החלטה זו, המשיך לחיות לבו בעין גב תוך גילוי התנגדות אידיאולוגית קשה לעבור לחיות בקיבוץ השייך לתנועת "השומר הצעיר". לאחר פרק זמן אבא וויתר על עין גב, בלי לוותר על עקרונותיו ותפיסת עולמו.

אנחנו שמענו הדים לוויכוחים לוהטים אלו לאורך שנים רבות; וויכוחים שהתלהטו במיוחד לפני כל מערכת בחירות.

 

ניצחת אמא, באליפות המפוקפקת בכושר סבל וביכולת המדהימה לחיות עם כאבים, ותכונות אלו ליוו גם את פרק חייך האחרון: איזה מאבק קיימת, איזה כוח רצון וכושר הישרדות כנגד כל התחזיות הרפואיות.

סבתא פייטרית כמו רונן אומר.

מתוך הערכה רבה והוקרה לכל שלב בחייך, אנו נעשה כל מאמץ להעביר לילדינו את תמונת חייך המלאה, העשירה והמגוונת.

לפני סיום אני מרגישה תורך אמיתי להודות בשם כל המשפחה לצוות המופלא של סביון, וכן לצוות הרפואי, שהתמודד לאורך זמן עם מצבה הקשה של אמא.

חשוב לי לציין במיוחד את ואליד, עירית, גלינה, טניה, אירנה ותיאה. הייתם עבורנו מלאכים אמיתיים. הטיפול המסור כל כך שהענקתם לאמא, יחסכם החם האוהב והדואג איפשר לאמא לסיים כבוד את חייה ועבורנו זהו ערך משמעותי ביותר. נוחי בשלום אמא ליד אבא. הסתיימה מנת הסבל והייסורים שלך.