צביקה תמיר

צביקה תמיר ( רוטשילד )

11/12/2018 - 16/4/1937

הוריו של צביקה עלו ארצה מגרמניה בשנת- 1935, והגיעו לראשון לציון. אביו עבד בבניין אצל הבריטים ואמו פתחה מטבח פועלים. כך נפגשו ונישאו. צביקה נולד ב-1937, גדל בראשון, וסיים את לימודיו בגימנסיה הריאלית בעיר. הוא התגייס לחיל האוויר, וסיים קורס טיס כטייס קרב בשנת -1957. אחיו הצעיר, דני, נולד ב-1946 , וסיים את שירותו הצבאי כאלוף בחיל המודיעין. בין שני האחים שררה קרבה רבה, למרות שלא נפגשו לעתים תכופות בשל מסלולי חייהם השונים. רק בשנים האחרונות הקפידו להיפגש במרווחי זמן קצרים, בדרך כלל באיזו מסעדה טובה, וסביב פגישות אלה נולדו ביטויים והווי מיוחד שרק שניהם היו שותפים להם. 

רות וצביקה נפגשו בצבא, וצביקה הגיע לדליה ב-1961. החיים בקיבוץ היו זרים לו לחלוטין, אבל מרגע שהפך לחבר,  הוא הקפיד למלא את כל החובות והתורנויות בקפדנות יקית אופיינית. תחילה עבד בפלחה, ואחר כך עבר לעבוד בארד. מכיוון שהבין גרמנית שלחו אותו לגרמניה לקנות מכונות למחלקת הפלסטיקה, שהיה אחראי עליה כמה שנים. לאחר מספר שנים בארד, הוא עבר לעבוד בהנהלת החשבונות של הקיבוץ, מבלי שלמד מקצוע זה, והצליח להבין את המאזנים של דליה בהתאם להיגיון ולשכל הישר. רחל הלוי, שהכניסה אותו להנהלת החשבונות, המליצה עליו לפני עזרא רבין, שהיה אז מרכז המחלקה לכלכלה של הקיבוץ הארצי, וצביקה היה פעיל  בה במשך שנתיים.הוא פיתח מודל עצמאי לניתוח מאזנים בקיבוצים, שעזר להם מאוד להבין את מצבם הכלכלי האמיתי, בתחילת שנות השמונים. עם שובו לדליה נבחר לתפקיד רכז המשק, ואחר כך מילא תפקידים כלכליים שונים: ניהול זהר, ריכוז הנהלת החשבונות במפעל, הכנת המעקב אחרי ביצוע תכנית המשק והכנתה לשנה החדשה ועוד. הוא היה בקי בכל המתרחש בקיבוץ בשטח הכלכלי והחברתי ועקב אחר כל מה שנידון בשיחות הקיבוץ, למרות שלא הרבה להתבטא בהן, בשנים האחרונות.

צביקה  אהב מאוד את חיי הקיבוץ ואת דליה, כמקום שבחר לחיות בו, ולא ראה את עצמו חי באושר במקום אחר. לרות ולצביקה נולדו ארבעה ילדים: איריס, חן, אודי והדס. אף אחד מהם לא גר בדליה, אבל הם קשורים למקום, ואוהבים לבוא אליו  ולטייל בסביבתו היפה. צביקה אהב מאוד את הארץ והכיר את נופיה ואת ההיסטוריה שלה לתקופותיה השונות. הוא התעניין גם בארכיאולוגיה שלה והשתתף בימי עיון ובטיולים שהוקדשו לאזוריה השונים. הוא היה איש ספר במלוא מובן המילה. אהב מאוד את השפה העברית, תהה לפשרם של מילים נדירות , פתגמים וביטויים, ונהנה לפתור תשבצים למיניהם. כקריין טוב ידע להבחין ברגישות רבה בסגנונות כתיבה שונים, באמינות המסופר, בכישרון הכתיבה או בדלות ורדידות היצירה הספרותית.

צביקה היה גם עקר בית של ממש. אהב לבשל, לצפות בתכניות בישול בטלוויזיה, ואפילו ללכת לכלבולית ולשמור על ניקיון הבית. עיסוק נוסף שאהב מאוד היה טיפוח הגינה. הוא גידל בה גם ירקות, והיה אומר שהעבודה בגינה היא התרפיה שלו. 

לצביקה ולרות נולדו שניים עשר נכדים, והוא זכה לראות גם נינה אחת. צביקה התרכך  מאוד ביחסיו אתם, כדרכם של סבים רבים, שיחק, השתולל, חיבק ונישק אותם.

השנה האחרונה לחייו לא הייתה קלה, מכיוון  שלא היה יכול להשלים עם העובדה שאיננו עצמאי ובר שליטה בכל מעשיו ופעולותיו. חסד נעשה עמו כאשר הלך לעולמו צלול, ללא סבל וכאבים. יהי זכרו ברוך. 

תמונות: