יצחק מרמלשטיין זכרונו לברכה

יצחק (איציק ) מרמלשטיין

24/04/2020 - 24/03/1927

תולדות חייו של יצחק מרמלשטיין

איציק, בשבילנו הוא קודם כל אבא וסבא, איש משפחה למופת שסיפור חייו שזור בחיינו.

סבא נולד ב24.3.27  בכפר סרדנה בהרי הקרפטים בצ'כיה, גדל במשפחה חרדית ,הוא אח חמישי מתוך שישה ילדים.

ב- 1942, בהיותו בן 15, ימי השואה הנוראית, כשהפרעות ביהודים וברכושם הפכו לתופעות של יום יום,  קראה לו אמו ולאחר אישור הרב, גזרה פאותיו, לחשה "שעליו לזכור תמיד שהוא יהודי"  ושלחה אותו להציל עצמו בהונגריה.

לבדו לראשונה בחייו הוא יוצא מחוץ לכפר.  למרות שלא ידע מה זו רכבת, ללא כסף ואוכל, הוא מצליח לאחר מסע חסר סיכוי להגיע ברכבת לבודפשט.

במשך שלוש שנים, נער יתום ובודד.  בריחה ופחד אימים מהקלגסים הגרמנים ועוזריהם. בתנאי מחסור נוראים. ברעב וקור.הישרדות בתנאים בלתי אנושיים- במאבק אמיץ ללא פשרות על חייו, הוא מצליח להציל עצמו .

ב -1945 לאחר תלאות המלחמה, הוא רואה קרן אור של תקווה ויוצא למסע משואה לתקומה, מסעו  לארץ ישראל.

הוא עולה על הרכבת בבולגריה, חוצים את כל תורכיה עד חאלב בסוריה ומשם עם הרכבת נכנס סוף סוף לארץ ישראל , דרך ראש הנקרה.

הוא מגיע לקיבוץ בית אלפא, במסגרת חברת הנוער, עם חבריו שאותם הכיר בבודפשט.  ממשיך למשמר העמק וב - 1947 מגיע איתם לקיבוץ דליה, חבורת צעירים אלה יקראו מכאן ואילך "השלמה א".

כאן בקיבוץ דליה, סבא שלנו התאהב בעבודת הכפיים, החריצות וההתמסרות לעבודה הפכו לדרך חייו.  "גורדון" איש העבודה, הפך לשמו השני.

סבא השתתף בבניית צריף חדר האוכל הראשון כרצף, והיה שותף פעיל בהקמת מבנים נוספים בקיבוץ.

בלילות השתתף בפעולות צבאיות באזור.  ביניהם כיבוש "קבוצת יזרעאל" ובקרבות נגד הלגיון של קאוקג'י  במשמר העמק.

הוא היה בין מקימי ועובדי ה"מסבנה" שתהפוך בהמשך ל"זוהר דליה". עבד בחקלאות, ברפת ובמכוורת.  בכל מעשה ידיו, התגלה כאיש יצירתי בעל יוזמות מקוריות, המשדרגות את שיטות העבודה. לסבא תמיד היה ברור: היכן שצריכים אותו, שם הוא חייב להיות ולעשות את העבדה הכי טוב שאפשר.

ב - 1949, בגיל 22, מתגייס לצה"ל באופן רשמי ומתחיל את דרכו במשטרה הצבאית בחדרה.

שם ,כשוטר צבאי,  הוא פוגש נערה צברית "עם החיוך היפה ביותר שראה מאז ומעולם" בשם לאה קופילביץ.  תוך פחות משנה, ב - 1950 הם נישאים בטקס צנוע ומקימים בית משפחתי חם בדליה .

כאן נולדו שלוש בנותיו, חנה , ורד ואירית ז"ל.

עם השנים, סבא משתלב כנהג המשאית של זוהר דליה, ובלי ווייז הוא מצליח לנווט לכל הלקוחות בכל רחבי הארץ. בהמשך עובד כחצרן של משק הקיבוץ ואחראי על המזרה והטיפול בתבואה בזמן הקציר. בתחילת שנות ה- 70 חוזר לזוהר ופותח את חנות המפעל בכניסה לקיבוץ.

הוא משקיע את כל נשמתו ויוזמתו, ומתגלה כאיש מכירות מוכשר שגורם ללקוחות להגיע שוב ושוב.

בשנות ה- 90  סבא נפרד מזוהר וממשיך לפעול למען הקהילה המבוגרת בקיבוץ, כנהג רכב הסעות ומסייע בעבודות למפעל המוגן.
 בין  2012 עד 2015,  כפנסיונר הוא הקדיש באהבה מזמנו לכתיבת עשרות "סיפורי מקום" - בעברית רהוטה ,מתובלים בהומור חד ואידיש עסיסית.
 סיפוריו שהפכו לאטרקציה בעלון המקומי,  עסקו בהווי הקיבוץ בשנים הראשונות, וחשפו פרטים היסטוריים עלומים.
ביום הולדתו ה- 90 זכה במתנה יקרת ערך: הסיפורים נערכו בחוברת מקסימה מפרי עטו.

יותר מכל דבר אחר, סבא התגאה במשפחה שהקים, זהו הניצחון האמתי שלי על הנאצים, נהג לומר.

חנה נישאה לאבי ב- 1975 ונולדו להם ארבעה ילדים:שירי,אורי,לי ושני.

ב- 1985 ורד נישאה לאיתי ונולדו להם שני בנים עדי ונווה.

המשפחה היא גזע חייו, חוסנו ופירותיו. סבא התגאה מאד שכל נכדיו הגיעו לשירות צבאי משמעותי כולל פיקוד וקצונה.
מערכת הקשרים שלו עם נכדיו, הייתה תמיד באהבה ללא תנאי.
נכדיו נישאו וסבא זכה לעשרה נינים מקסימים ואושר גדול.

סבא איציק שלנו, מסע חייך הינו הסיפור לבניית חיינו.
למרות השואה, האימה והילדות שנגזלה ממך - הצלחת מעל ומעבר בסיפור מופלא של הגשמה בחיי הקיבוץ והקמת משפחה לתפארת.

עזרה לזולת במאור פנים ואהבה ענקית למשפחה זה הסיפור שלך ושלנו.

אוהבים אותך מאד יהי זכרך ברוך.


רשמה ורד פארן. 26.4.2020