פנחס מאיר

טוראי, פנחס (פטר) מאיר

י"א ניסן תרפ"ט - כ"ח אייר תש"ח
07/06/1948 - 21/04/1929

בן עדית ופרד. נולד ביום י"א בניסן תרפ"ט (21.4.1929) בעיר המבורג, גרמניה. בהיותו בן 10 עלה לארץ וגדל אצל דודו ברמת גן. הוריו נספו בימי השואה. האם - במחנה אושוויץ, והאב - אבדו עקבותיו. פינחס נשאר גלמוד בארץ, תחילה בבית דודו ואחר-כך בחברת נוער בקיבוץ. הוא למד בבית-הספר בגבעתיים ואחר-כך בבית-הספר התיכון של זרם העובדים וידע להתמיד בלימודיו. עליז ושמח היה באופיו, אך מדי פעם בפעם ניכרה בו עצבות, בשל אובדן המשפחה והיתמות. לאט-לאט התפתחה בו ההכרה החלוצית ואהבת הארץ והוא בחר בחיי חברה ועבודה בקיבוץ. אמנם רצה להמשיך עוד בלימודיו אך מאחר שלא היו לו אמצעים לכך, הקדים ללכת לקיבוץ והצטרף בשנת 1944 לחברת-הנוער בשריד ואחר-כך בדליה. הוא עבד בגן-הירק ואהב את חיי החקלאות. בהכשרה בלט בין חבריו כאיש החותר לאמת, שאינו מסתפק בשיגרה ובדרך שאין להרהר אחריה. גם במכתביו בלטה אותה ספקנות וחתירה אל שורשי החיים וחזיונותיהם. מעולם לא התווכח בעניינים שלא הכירם על בורים ולא התבייש לשאול ולחקור.

באפריל 1947 התגייס לפלמ"ח ובינואר 1948 הגיע ליחיעם והשתתף בהגנת המבצר ששבה את לבו. משם עבר לחניתה. השתתף בקרבות משמר הירדן, בהתקפה על זרעין ועכו ובמבצע "מטאטא" בגליל המזרחי. לאחר כיבוש עכברה היה בין מגיני מלכיה והפושטים לתוך לבנון. הוא עבר עם חטיבתו, "יפתח", לחזית המרכז בימים של מתיחות וקרבות בלתי-פוסקים, גילה אומץ-לב, ביטחון ואמונה. עם צאתו לקרב לא היתה ניכרת בו עצבות - כי האמין בניצחון שיבוא. יומיים לאחר כיבוש הכפר אל-קובאב, במבואות לטרון, עלה על מוקש, נפצע קשה, ומת מפצעיו ביום כ"ט באייר תש"ח (7.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי ברחובות.