עודד גינסברג

סגן, עודד גינסברג

כ"ז אדר א' תש"ג - כ"ז באייר תשכ"ז
06/06/1967 - 04/03/1943

 

 

יום הזיכרון תשע"א

עודד גינסברג,

44 שנים חלפו בלעדיך עודד, עודי שלנו, אתה תמיד כאן, איתנו, צעיר, חייכן ואופטימי.

היית קצין צעיר, בן 24, בעת שנקראת לשרות מילואים בפרוץ מלחמת ששת הימים.

לפני פרוץ המלחמה, בתקופת ההמתנה, הוצבת עם יחידתך בחורשה ליד אליקים.

אנו זוכרות איך שמחנו כאשר הגעת לבקר עם חבריך מהמילואים, או כאשר נסענו לבקר אותך לפני שהמלחמה התחילה.

נפלת בלילה הראשון של המלחמה, בעת שסיירת השריון, שנסעה בג'יפים פתוחים, נקלעה למארב בצומת קבטיה בפאתי ג'נין. נהרגת בעת שניסית להציל חייל פצוע, תחת אש טנקים ירדניים.

עברו ימים רבים עד שהידיעה על נפילתך הגיעה אלינו.

נותרנו המומים וכואבים. איך חיים שלמים נגדעו ברגע אחד, בלילה אפל אחד. ביום אחד היית איתנו ולמחרת אבדת לנו לעד. מאז אותו יום הזיכרונות מדממים בלבנו, הותרת בנו חלל שאינו מתמלא לעולם, והדומיה עוטפת אותנו ברעם של שתיקה. למרות השנים שחלפו הזמן אינו מקהה את הכאב.

עודד, בשבילנו אתה אח מקסים. יפה תואר, טוב לב וחם, בעל אופי נפלא. השפעת רבות על כולנו. יש לנו זיכרונות רבים ממך, זיכרונות הממשיכים ללוות אותנו כל יום. אתה חסר מאוד. יכולנו לסמוך ולהתייעץ איתך, לדבר איתך על כל דבר, לצחוק וליהנות מחברתך. אובדנך שינה מאוד את חיי המשפחה, והמקום הריק שהותרת אחריך משפיע ומורגש עד היום. הזיכרונות ממך נותרו שמורים בלבנו.

לאורך השנים במפגשים המשפחתיים עולה בנו המחשבה: איפה היית יכול להיות היום? היינו רוצות לראותך ממשיך בחיים, מתחתן, מוליד ילדים, לומד ומתמקצע בתחום החקלאות שכה אהבת, ומעשיר את האווירה ואת מרקם היחסים בתוך המשפחה, שגדלה והתרחבה.

44 שנים חלפו בלעדיך עודד, עודי שלנו, אבל אתה תמיד איתנו כאן, צעיר, חייכן ואופטימי. 

 

האחות, נעמי.