חנוך נבנהויז

טוראי, חנוך נבנהויז

ב' בכסלו תרפ"ז - ב' בסיוון תש"ז
21/05/1947 - 08/11/1926

חנוך נבנהויז

חנוך, בנם של ציפורה ומנחם, נולד ב-8.11.1926 בצ'נסטוכוב שבפולין. בהיותו בן שנה וחצי עלתה המשפחה לארץ-ישראל.

חנוך הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", ובמרוצת הזמן נלווה לקבוצה של בוגרי התנועה שעמדה להקים קומונה. אחר כך החליט ללכת לקיבוץ, הצטרף לגרעין הארץ-ישראלי בקיבוץ דליה, ולימים גויס לפלמ"ח. חנוך היה צעיר חסון כארז, מבטו גלוי וישיר, כולו שופע עליצות ובדיחות הדעת - ועם זאת התייחס בכובד ראש לנושאים הקשורים לחברה ולתנועה.

בעת שהותו בדליה כתב חנוך מכתבים לבני משפחתו. כמה מהם הועברו אלינו, לאחרונה, ומתוכם בחרנו קטעים מספר. קרובי משפחתו של חנוך נמצאים איתנו כאן.

"פברואר 1947.

שלום רב לך אחי היקר טודרס,

במכתבי זה אני רוצה לסקור בקצרה את חיי כאן... יש הרבה דברים שאינני יכול לכתוב הביתה, כגון 'דברים אינטימיים', הרי ברור לך לְמה כוונתי... אנו עובדים חמישה ימים בשבוע, יום אחד לומדים ויום אחד שבת.

וזה שאני עובד בסנדלרייה יודע אתה בטח. תאר לך, קמים בשעה חמש וחצי וצריך להתחיל בשעה שש, אבל מתחילים חצי שעה יותר מאוחר, זה לא נורא, אבל מדייקים וגומרים בזמן, בשלוש ורבע... כלומר, בשעה ארבע גמרתי להתקלח. הרי אומרים שבקיבוץ אין מה לעשות אחר העבודה? כאן אני מעמיד אותך בסתירה. בין ארבע לשש וחצי, זאת אומרת עד ארוחת ערב, אספר לך מה עושים. בנות, בעזרת השם, יש, והן רוצות מאוד לטייל – "אבל חנוך לא יחד עם החבר'ה", כי היא מזמינה אותך ביחידות, טוב? חושב אני כי לא צריך להכניס לך אצבע לפה, הבנת זאת. השטח הגאוגרפי נוח מאוד לדברים כאלה. ובכלל, שדות חבל מנשה אנו קוראים לסביבת דליה, ולא הרי אפרים - כמו שרגילים לקרוא לזה... אתמול, שבת, יצאתי עם עוד חבר וארבע בנות לטייל, זה היה די נעים והגענו עד אלונים..."

 

"19 במאי 1947.

את מכתבך קיבלתי בשמחה ואני מודה לך גם על השי שהכנסת לתוכו. הקראתי זאת בפני הרבה חברים והם התגלגלו פשוט על הבטן מרוב צחוק. טודרס, אני בריא ומרגיש את עצמי טוב מאוד ורוצה שתגיד בבקשה לאימא שתירגע במקצת, כי בזמן האחרון לא עליתי הרבה במשקל אלא רק כשישה קילו. כיום משקלי הוא 76 קילוגרם ואין להתבייש בזאת. תסלח לי שהטרדתי אותך במספרים מתמטיים אבל מה לא עושים בשביל להרגיע את אימא...

להווה ידוע לך כי כינוס המחולות יתקיים כאן ויתאספו למעלה מחמישה-עשר אלף איש. זה יהיה מחזה מרהיב עין. על יום מועדו אכתוב לך, ואל תביא עמך אף אחד מבני הבית לא מפני שאיני רוצה... אתה, אם יצטרכו לשכב על הארץ, תשכב, ונניח אם האימא תבוא, מה אעשה אז?"

היה זה, ככל הנראה, מכתבו האחרון. על נסיבות מותו, יומיים לאחר מכן, ב-21 במאי, מספר אבי שביט:

היינו ביום אימונים במסגרת הפלמ"ח. באותו יום ערכנו שיעור ראשון במה שנקרא "ספורט שימושי": טיפוס על חבל, מעבר גשר חבלים והליכת זיקית. מתקן האימונים - שני עמודים שביניהם נמתח גשר חבלים, בגובה של כארבעה מטרים - ניצב בדיוק ברחבה של היום, ותוכנן לנשיאת משקלם של שני אנשים. היינו נלהבים מן השיעור, בהפסקה טיפסו עליו כ-12 אנשים בבת-אחת, והמתקן התמוטט. חנוך, שעמד למרגלותיו, נפגע קשה מאחד העמודים ומת לאחר מכן. בבית החולים שאליו הובא צריך היה להסתיר את נסיבות המקרה משלטונות המנדט.

אגב, אחיו של חנוך, מאיר, עליו הוא מספר במכתבו, היה חלוץ בקבוצת הכדורגל הידועה של הפועל פתח-תקוה. באתר האינטרנט של הקבוצה מסופר על משחק שהתקיים ב-31.5.1947, עשרה ימים לאחר מותו של חנוך, במסגרת רבע גמר הגביע בין הפועל פ"ת למכבי רחובות:

"...היה זה משחק מעניין וניצחון הפועל צודק, אם כי התוצאות היו צריכות להיות יותר גדולות לטובתם. הפועל שיחק באופן מלוכד והרמוניה שררה בין השחקנים. המשחק נפתח בעמידת 'דום' לזכרו של נבנהויז, חבר הפועל פתח-תקוה, שקיפח את חייו באופן טראגי... ובתוצאות 1:3 נסתיים המשחק ועל הפועל פ"ת להתמודד בקרוב עם בית"ר ת"א. שפט באופן יוצא מן הכלל מר קלינמן."

באותו אתר מצוין גם כי לזכרו, נקראה קבוצת הנוער של המועדון "הפועל חנוך פתח-תקוה".

מטרים ספורים ממקום נפילתו של חנוך, העלם החסון כארז, בצדה הצפון-מערבי של הרחבה בכניסה לדליה, נשתל עץ ארז ולידו הוקמה מצבה לזכרו. בן עשרים וחצי היה במותו.