סיפורה של עפרי מדר

(20/01/2018 09:34)

 

שמי עפרי מדר.

הגעתי לקיבוץ דליה לפני כחצי שנה לגור ולעבוד כאן בכלבו, בזכות המלצה של מיה יקובוביץ חברתי הטובה מהצבא.

גדלתי לא רחוק מכאן,  בקיבוץ רמת-דוד שבעמק יזרעאל,  אבל אף פעם לא הזדמן לי להיות כאן.

זאת, למרות שהקשר של קיבוץ דליה עם המשפחה שלי, מתחיל שני דורות אחורה.

 

דוד של אבא שלי, שלום דחבש ז״ל, הוא חלל צה״ל של קיבוץ דליה. 

 

 

 

                                                 שלום דחבש ז"ל

 

כשסיפרתי לאבא שלי שאני עוברת לגור כאן, הוא ממש התרגש וסיפר לי שהשם "קיבוץ דליה", מלווה אותו מאז ילדותו,  הקיבוץ הרחוק בצפון, שדוד שלום ז"ל, היה שם.

 

שלום עלה לארץ בשנת 1949 עם משפחתו מ-עדן שבתימן, והוא בן 11 שנה. הוא היה נער מיוחד מלא באמביציות.

הוא לא רצה להישאר "עולה חדש" ולגור בשכונות העולים של מרכז הארץ, לכן החליט כבר בגיל צעיר לעזוב את הבית ולהצטרף למפעל הציוני שכל כך הלהיב אותו,  והצטרף לתנועת "השומר הצעיר"  כחבר בגרעין דרור.

כמה שנים לאחר מכן הגיע ביחד עם קבוצת עולים צעירים לקיבוץ דליה.

ביחד עם חברי הגרעין שלו, התגייס לנח"ל.

גם בצבא המשיך בהתלהבות לעשות חיל,  עד שהגיעה המלחמה – "מבצע קדש".

 

שלום, בסך הכל בן 18 וחצי,  נהרג ב"קרב טיהור הכוכים" במעבר המיתלה שבסיני, 1956.

 

הרבה פרטים אפשר לקרוא על הנער הנלהב הזה בדפי "יזכור",

על ההתלהבות והכוח לשנות ולהשפיע, הלב הטוב וחברות האמת שליוותה אותו בכל מקום אליו הלך.  תוצאה של חינוך ציוני נלהב ומאמין, עוד כשהיה בעדן הרחוקה.

 

נפילתו של שלום בקרב היתה אובדן כבד למשפחה, אובדן שנמשך עד היום.

כשאבי נולד, אמו קראה לו ״אבשלום״, על שמו.

 

בעיניי זה נראה כמו סגירת מעגל.   אני שמחה לגור כאן היום ולהכיר מקרוב את הקיבוץ שהוא אהב כל כך, ולדעת כמה באמת הוא מקום מקסים עם אנשים מקסימים.

 

אני מודה לכולם על היחס החם שאני זוכה לו כאן מידי יום,

 

עפרי.