דברים שכתבה אריאל

(30/01/2018 18:19)

כשהייתי קטנה, אהבתי לבוא לכאן לבית העלמין, חשבתי שהמקום הזה קסום ומיוחד, וידעתי שיום אחד אני אקבור פה את סבתא שלי.

20 שנה עברו, והיום אנחנו נפרדים ממך סבתא.

סבתא שלי היתה אישה מיוחדת, מלאה בחדות ובחוש  הומור,

היא הייתה מעודכנת ומעורבת בכל נושא פוליטי במדינה, תמיד הייתה לה דעה על כל דבר  ואהבה לדבר על נושאי השעה, פעם התקשרה אלי מוטרדת ונסערת מהמצור על עזה ושאלה אותי- נו, מה את אומרת על זה?

לפני שנתיים נסעתי לברלין, וכשנערכתי לנסיעה שאלתי אותך על ילדותך שם, על הדרך שעשית כשהבריחו אותך. הבנתי איזה גיבורה את, איזה משא כבד נאלצת לשאת כשהיית רק ילדה.

 

לסבתא שלי היתה אהבה אין סופית למשפחה שלנו. היא ניהלה יומן מפורט עם כל ימי ההולדת והאירועים המשפחתיים. החדר שלי מלא במתנות, בובות מצחיקות וכרטיסי ברכה שכתובים בכתב ידה המיוחד. היא לא אהבה מתנות חומריות, אבל הקירות שלה מלאים בברכות, ציורים ותמונות שהכנו לה לימי הולדת לאורך השנים.

היא הייתה מתקשרת על כל דבר קטן, לוודא שאני אוכלת פירות, לוודא שאני מוודאה שיוני אוכל פירות, והיו לה את המילים המיוחדות שלה שהפכו למטבע לשון כמו: חיתושים, מתאוור, משלט, וכמובן- וואו.

סבתא יקרה, אהבתי במיוחד לבקר אותך לבד, ולבלות רק שתינו. היינו אוכלות יחד בחדר אוכל, ואז עושות טיול בקיבוץ, מדברות על החיים, על המשפחה ועל כל מיני דברים.

ופתאום היית מלטפת אותי בשיער ואומרת לי- כמה את יפה, טובה ומוצלחת.

וזאת הייתה הגדולה שלך סבתא, גרמת לכולנו להרגיש שיש לנו מקום, שכל אחד מאיתנו הכי מיוחד, וחשוב, ויפה ואהוב כל כך.

אפשר היה לראות בעינייך הכחולות-אפורות, כמה שאת מלאה באהבה ללא גבולות למשפחתך.

היה לך חלק מאוד משמעותי בגידול שלנו ואני שמחה שזכיתי בכל השנים האלו איתך.

הפרידה ממך היא קשה, עצובה וכואבת, נותר רק להתנחם בכך שהיית צלולה עד רגעייך האחרונים, ושהיית עטופה ומוקפת ביקירייך.

אוהבת