ספורה של עופרי

(31/01/2018 18:59)

בני, דוד יקר ואהוב,

 

כל כך מוזר להיות כאן היום, לדבר עליך ולא אליך. לעמוד כאן היום ולהיפרד ממך, אתה שהיית חלק כל כך משמעותי בחיים של כולנו.

 

כבר בגיל חמש הפכת להיות דוד, ומאז, ולאורך כל השנים, לקחת את התפקיד הזה ברצינות ובמסירות אין קץ.

היית הדוד המופלא שרואה כל אחד ואחד, שמרגיש, שיודע, שמקשיב, שעוזר, שמעודד.

עם השנים, הפכת להיות לא רק דוד עבורנו, אלא גם אבא, וסבא וחבר אמיתי. היית עבורנו עוגן ומשענת ובית.

אתה וג'וס ועמיתי, יוני ויואב הפכתם את הבית שלכם לבית של כולנו, בית בו כל אחד מרגיש שייך ואהוב ובטוח, בית בו כולם נפגשים והמשפחה נשמרת מלוכדת וביחד. כי זה מה שהיה הכי חשוב לך – המשפחה, ואתה הפכת להיות הציר המרכזי שלה.

 

היית אתנו בכל שלבי החיים השונים שעברנו, מלווה מקרוב ומרחוק. ידענו תמיד שאתה שם בשבילנו.

היית שותף לשמחות ולרגעי כאב ועצב, שותף להצלחות ולכישלונות, שותף להתלבטויות ולהחלטות.

תמיד ידעת מה לשאול, מה להגיד, אבל לרוב הבנת אותנו גם ללא מילים. הכול עשית באהבה גדולה, במסירות ובדאגה, עם חוש ההומור המיוחד שלך, שתמיד הצליח לפרק חומות ולהפשיר קרחונים.

 

יכולת הנתינה האין-סופית שלך תמיד הדהימה אותי. הייתה בך המון אהבה לכולנו. כשגדלנו והפכנו לדודים בעצמנו, ניסינו כל הזמן להיות כמוך, כמו דוד בני. יש לנו סטנדרט מאוד גבוה לשאוף אליו, וספק אם מישהו באמת יוכל להיות כמוך. כי אין שני לך - היית ונשארת יחיד ומיוחד.

 

דוד בני שלנו, אני כל כך אוהבת אותך ועוד כל כך לא מוכנה להיפרד ממך. יש לי כל כך הרבה מה לספר על מי שהיית ומה שהיית עבורנו.

 

אני מסיימת כאן, אך מסרבת להיפרד באמת,

עופרי