דברים שכתב גיא

(31/01/2018 19:08)

האמת, סבא, כשנפגשנו בשבת שעברה ידעתי שזאת תהיה הפגישה האחרונה שלנו, פשוט ראיתי עליך שוויתרת - כי אם כבר זה המצב, אז עדיף לסיים, ומוטב כמה שיותר מהר. וכך היה, ביום חמישי הגיע הטלפון משי, שבישר את הבשורה הקשה.

 

סבא, החלק הראשון של חייך היה בהחלט לא קל - נמלטת לארץ מהונגריה בשנת 1944, בחסות "השומר הצעיר", רגע לפני שציפורני הנאצים הגיעו גם אליך. יתר בני המשפחה נשארו מאחור, אביך ואחותך ניצלו, אך אימא לא שרדה את המלחמה.

 

עלית לארץ, לקיבוץ בית-אלפא, ולא חלפו כמה שנים והצטרפת לשורות "חטיבת הנגב" של הפלמ"ח. תוך כדי הלחימה על הקמת מדינתנו, אי שם בבית קפה בגדרה, הפגיש הגורל בינך לבין תל-אביבית צעירה שגם עליה עברה תקופה לא קלה במיוחד: אחיה הגדול נהרג במלחמה, תוך כדי שהציל את חבריו לנשק ממוות (וזכה על כך בצל"ש), ובנוסף לזה, גם אהובה לחיים, באותו זמן, נהרג מירי צלף ירדני.

 

מדהים איך רצף אירועים המכילים בתוכם מלחמות דם, מוות והרוגים, יוצרים סיטואציה שמפגישה בין שני אנשים בבית קפה, שמתוכה תצמח אהבה גדולה...

 

ובחזרה לבית הקפה: לפי מה שסבתא סיפרה לא היה עליך "גרוש", וכבר בדייט הראשון היא נאלצה להזמין אותך וקנתה לך את אותו ספל קקאו מפורסם, שעליו נכתב לפחות בחמישה ספרי "שורשים" שונים של הנכדים. סבתא מספרת שאתה עוד התלוננת: "למה קקאו? מה, אני ילד?"

 

וכך, מאותו רגע ועד ליום חמישי האחרון, ה-29.8.2013, בו היא נתנה לך את הנשיקה האחרונה לפני שנעצמו עיניך לתמיד. תמה לה תקופת חיים ארוכה של זוגיות מופלאה, שבסיומה עומדים אנו כאן, לידך, משפחה שלמה, ונפרדים ממך בפעם האחרונה.

 

לפני שישבתי לכתוב ביקשו ממני הבנות שההספד יכלול בתוכו גם הומור, כי זה מה שהיית רוצה שיהיה - אם היו שואלים אותך. יש כמה משפטים שחרוטים היטב במוחי, עליהם חזרת במשך כל השנים ועולם לא אשכח אותם: "תגמור את כל מה שיש לך בצלחת" (גם אם זה לא טעים) - דבר עליו אני מקפיד עד היום; "שתה מיץ לחיזוק השפיץ" - שבהמשך חיי הבנתי שיש דרכים טובות יותר להשיג מטרה זו; "תאכל מרק - תהיה חזק" - מרק השעועית שהיית מכין לנו בהחלט עשה את העבודה; "מה שלומך, סרג'נט?" - אפילו שאני משוחרר כבר חמש-עשרה שנה.

 

לסיום, סבא, אתה יכול להתגאות בשלושה הישגים אדירים: עבדת כל חייך באותו מקצוע ובאותו מקום עבודה (למעלה מחמישים שנה); אכלת, במשך שנים ארוכות, טוסטים מרוחים ב"שמאלץ" (שומן אווז) והצלחת להגיע לגיל 86, כאשר ממוצע תוחלת החיים של גבר עומד על 79; חיית עם אותה אישה במשך 65 שנה. בהחלט שלושה דברים לא פשוטים.

 

אבל עכשיו, סבא, כשאתה מביט בנו מלמעלה, אתה יכול לחייך ולהתגאות בהישג הכי גדול שהשגת - משפחה.

 

אוהבים ומתגעגעים,

גיא (בשם הנכדים)