דברים ליום הזיכרון תשס"א
כתבה: דרי מיכאליס
יום הזיכרון
יום אפור.
כמה שלא יהיו השמים כחולים
היום הזה הוא יום מעונן
יום הזיכרון
והדמעות באות
אין סוף פעמים הבטנו אל התמונות
לקטנו עלים ופרחים
וחשבנו, רצינו שיהיה יפה ונכון.
והדמעות האלה שעולות
מזכירות לנו שאין שום דבר נכון
ביום הזה, ואי אפשר להתרגל –
כי יצאתם מכאן, מהבית
רק כדי לבצע את המשימה – ולחזור.
ומאז סביב המקום הריק שנשאר
מתהדק הכאב, החוסר, הגעגוע.
וביום הזה, רק ביום הזה
אנחנו מרשים לעצמנו לבכות, ביחד.
לתת מקום לכאב העצום שהוא פרטי מאוד
אבל אין אחד במדינה שאין לו חלק בו.
יום אחד בשנה
איננו מניחים להולכים
רוצים לזכור
כל אחד עם פניו
ועם דמותו ויחודו
ועם אלה שהשאיר אחריו.
